<h1>שיטה מקובצת עפ"י כת"י</h1>
<h2>דף פד.</h2>
ה"ג דאילו רבן שמעון סבר ירושת [הבעל] דאוריתא והוה ליה מתנה על מה שכתוב בתורה ולהכי ירשנה. ורב סבר ירושת הבעל דרבנן ולהכי לא ירשנה. ולא אמרי' חכמים עשו חיזוק. ורב לא מוקים הלכה כר' שמעון אלא במאי [ד]קאמ' [מתנה] על מה שכתוב תנאו בטל ולאו כהילכתי' הוא דהא לא מוקים הלכה כהילכ' דרבן שמע' דקאמ' ירשנה אלא כטעמ' דאית ליה מתנה על מה שכתו' בתורה תנאו בטל. והכי הוה ליה למימ' הלכה כר' שמ' מטעמיה ולא מהילכתיה דאם מתה ירשנה. והיינו הילכתי' ובין רבן שמעון ובין [רב] תרויהו סבירא להו ירושת הבעל דאורית'. והיינו לאו מטעמיה (ו)דבעלמ' בדרבנן כגון כתובה ופירות ומזונות תנאו קים ורב סבר תנאו בטל דחכמים עשו חיזוק לדבריהן כשל תורה כטעמיה וכהילכתיה הוא דהא תרויהו סבירא להו ירושת הבעל דאורית'. ורב מוסיף הוא על טעמיה דרבן שמעון דקא סבר נמי בדרבנן (נמי) תנאו בטל. אלא תירוצא הוא. ואינו לשון קושיא. ולאו מטעמיה דאית ליה ירושת הבעל דאוריתא ה"ג היורש את אשתו יחזיר לבני משפחה וינכה כו' קסל' דעת' דביובל קמיירי ובבכורות תנינא לה, ואיירי נמי בבכורות מכירות ומתנות חוזרות ביובל. ואמרי' התם [בכורות נ"ב ע"ב] תשובו איש אל אחוזתו לרבות את המתנות. אמאי יחזיר ביובל דירוש[ו]ת אינן חוזרות ביובל. ואי דרבנן היא דמדאורייתא אין הבעל יורש את אשתו ואהכי חוזרות ביובל דלא עדיפא ממתנה דחוזרת וחכמי' לא העמידו [דבריהם] כנגד דברי תורה. דמים מאי עיבידתיהו כלומ' אמאי קאמ' וינכה להם מן הדמים דמשמע דשקיל בעל מן היורשין דמי ירושת אשתו אלא שפוחת להן מן הדמים דכיון דמדרבנן היא חוזרת אפי' בלא דמים כמכירה ומתנה וכגון דהורישתו אשתו בית הקברות ולאו ביובל קא מיירי ומשום פגם משפחה. דגנאי הוא לבני משפחה שיהו אחרים נקברים עם בני משפחתן בבית הקברות שלהן דמי קבר אשתו צריך לפחות להן מן הדמים דעל[יה] דידיה רמיא קבורתה. ומנא (ד)תימרא דחיישינן לפגם משפחה כדתניא המוכר קברו לאחר ומת קוברין לו בעל כרחו דלוקח משום פגם משפחה שיהא אחר נקבר בבית הקברות שלהן (ו)אלמ' רב אית ליה ירושת הבעל דאורית'.
[ויורשיו לא משל מטלטלי לא משלתעבדי לכתובה ובעל חוב היכא דיתמי בשר שאין לו יורשין (במוסגר כנראה חלו שיבושים)]. והיה למת פקדון או מלוה ביד אחר דלא תפסי בי' יתמי וקימ' לן דמטלטלי לא משתעבדי לכתובה ובעל חוב היכא דיתמי תפיס[י] בהו. אבל היכא דלא תפיסי כגון הכא דאית ליה פיקדון או מלוה ביד אחר [פליגי ר' טרפון ור' עקיבא] ינתנו לכושל שבהן משום דר' נתן כדמפרש בגמ' לכושל שבראיה שאין לו ראיה על כן ריעותא אית ליה טפי והיינו בעל חוב דלאו אורחיה דאינשי לאוזופי עד דתיהוי להו (על) בית ומסתמא קדמה כתובת אשה לבעל חוב ואשה ייפה כוחה שיכולה היא לחזור על הלקוחות ובעל חוב אינו יכול לחזור עליהן. (גירס' ירושלמי כגון מלוה בשטר ומלוה בעדים ינתנו למלוה בעדים שאינו יכול לחזור בכל מקום וכל עת בעידין בבתי דינין. כושל עני כדכתי' ויוציאם בכסף ובזהב וג') לפי שקדם שעבוד אשה לשיעבודו הילכך ינתן לבעל חוב והוא הדין אם קדם בעל חוב לכתובת אשה שנותנין לה אותו פיקדון או מלוה אין מרחמין וכו' דלר' עקיבא לא מהניא תפיסה ומשום כשלון דבעל חוב מיירי. שכולן אשה ובעל חוב אפי' הן באין ליפרע מן הנכסים צריכין שבועה דהבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה דמצו טעני יתמי אילו היה אבא קיים הוה טעין פרעתיך דאמרי' בשבועות [מ"א ע"א] אמר ליה לוה למלוה אישתבע לי דלא פרעתיך משבעינן ליה והוינן התם מה בין זה לפוגם את שטרו ומשני פוגם אי לא טעין ליה אישתבע לי על הש[א]ר טענינן אבל הכא אי לא טעין לא טענינן אלא אמרי' ליה זיל שלים. ואילו אומרי' ינתנו לכושל שבהן כל שכן דאין נפרעין מן הנפקד או ממלוה אלא בשבועה אבל יורשין נוטלין מה שלאביהן ביד אחרים בלא שבועה הילכך הוו להו מוחזקין במלוה שביד אחר. כל הקודם בהן זכה דכיון דתפיס לא מפקינן מיניה ואם קדמו היורשים זכו ואין מוציאין מן ידם דמטלטלי דיתמי לבעל חוב לא משתעבדי והכי נמי לכתובה קדם אחד מהן האשה או המלוה זכה הוא דר' טרפון אית ליה תפיסה דלאחר מיתה מהניא. זכתה כלומ' תפסה ובעל חוב. או שתפס בעל חוב לכושל שבהן כיורש ובעל חוב [ואי זכה בעל חוב] יתר הוו להו נמי תרי יורש ואשה. ואשה יש לה ריעות כוח טפי מיורש.
למה לי למתני כו' לישמעינן פיקדון והוא הדין למלוה בהא קאמ' ר' טרפון דלאו בחזקת יורשין קיימי (הוא) הואיל ולהוצאה ניתנה דאיתיה בעיניה וכל היכא דאיתיה בחזקת יורשין איתיה הך פקדון. (דהך פיקדון) לכתובת אשה והיינו כישלא שלה דאשה שאינה יכולה [לילך] לבתי דינין ולחזר אחר כתובתה להוציאה אבל בעל חוב יכול לחזור ולטרוח אחר חובו ולהוציא מיד הלקוחות. ואהכי יהבינן ל(י)ה לאשה טפי מיבעל חוב ויורשי' משום חינא ליתן להם חן לאנשים בעיני הנשים שינשאו להם שאילו מאבידות כתובתן אינן רוצות לינשא ה"ג ר' בנימין א[ו]מ' לכושל והוא כשר כלומ' לבעל חוב כושל יהבינן. וכן ישר. כמו וכשר הדבר לפני המלך. כולהו נמי דיורשין הוו. (מתני') דכל אימת דלא מישתבעי אשה ובעל חוב הוו להו פירות תלושין בחזקת יורשין מההיא שעתא דמית אבוהון ו[אמאי] קאמ' ר' עקיבא המותר לחוד ינתן ליורשיו ומשני [אין] הכי נמי דלר' עקיבא כולהו דיורשין הוו.
<h2>דף פד:</h2>
לא מהניא כלל בתמיה כלומ' כיון דתפיס בעל חוב או אשה אמאי מפקינן מינ[יי]הו אמ' רבא אמ' רב נחמן מודה ר' עקיבה דתפישא מהניא היכא דתפיס מחיים דאב וכי אמ' במתני' דלא מהניא כגון דתפיס לאחר מיתה. [ה]כי הוה גמר לה רב נחמן מרביה. ולר' טרפון דאמ' תפיסא לאחר מיתה מהניא דמנחי היכא. אותן פירות היכן היו מונחים בשעה שזכתה אשה או בעל חוב ברשות הרבים ואין היורשין מוחזקים בהן לשם בסימטא בזוית קרן הבתים. שאינו רשות הרבים ורשות היחיד דהתם ודאי מוחזקין בהן יורשים [ולא] זכה התופס. הוה עובדא שתפס בעל חוב לאחר מיתה ודון דייני כר' טרפון דאמר כל הקודם זכה לעובדא מיניהו. שחזר על הדיינין עד שחזרו בהן והוציאו מבעל חוב מה שתפס ונתנו ליורשין דקסבר ריש לקיש הלכה כר' עקיבא דאמ' ינתנו ליורשין. עשיתה כשל תורה. כלומ' [עשית דבריו של] ר' עקיבא כאילו הן דבר תורה. הלכה למשה מסיני שהרי החזרת מעשה הדיינים. דיי לנו לקיים הלכה כמותו לכתחילה אבל משנעשה ועמד הדין אין לנו לחזור. קא מיפלגי. ר' יוחנן וריש לקיש דריש לקיש סבר טעה בדבר משנה חוזר והינו דבר משנה דקימ' לן הלכה כר' עקיב' מחבירו ולא מחביר[י]ו. וכל מידי דאיתמר על דבר משנה קרי דבר משנה כדאמרי' [סנהדרין ל"ג ע"א] בדידי ובדידך מאי אמ' ליה אפי' בדידי ודידך אטו קטלי קני באגמי אנן. ור' יוחנן סבר אינו חוזר אלא בדברי דאוריתא ממש. מר סבר. ר' יוחנן. ולא מרבו ור' טרפון רבו הוה כדאמרי' בעלמא אמר (ליה) ר' עקיב' שאלתי את ר' טרפון והיינו דאמ' ליה לריש לקיש עשית כישל תורה כלומ' כאילו הילכת' כותיה דר' עקיבא. ואין הלכה כר' עקיבה מרבו. רבו הוה ואין הלכה כמותו. חבירו הוה. והאי דקאמ' שאלתי לאו משום דרבו ממש הוה אלא תלמיד חבר הוה. (ו)ריש לקיש סבר הלכה כר' עקיבא מחבירו איתמר. ור' יוחנן סבר מטין איתמר. נוטה הדעת כר' עקיבא מחבירו לפי שנראין דבריו מדברי חבירו ולכתחלה עושין כר' עקיבה אבל דאיעבד מה שעשה עשוי. לפי' אמ' עשיתיה כשל תורה. קריביה. קרוביו. תפוס פרא דיתמי משום חוב אביהן. מסימטא שהיתה עומדת בסימטא. שפיר תפסתוה. כר' טרפון. זיל אהדור דהלכה כר' עקיבא שכנגדי כלומ' שקול הוא כנגדי וראוי הוא לחלוק עלי(ו). בקרא. רועה שורים שליתומים. דתפסי תורא דיתמי מיניה דבקרא. משום חוב. מחיים [של] אבי היתומים. אמ' ליה לבקרא. ה"ג אמ' ליה אית לך שהדי אמ' ליה לא ולא ג' דלאחר מיתה תפסיה. לקוח הוא בידי שהרי אין עליו עדים שהוא תפס. והיכי מצי למימ' לקוח הוא בידי והאמ' ריש לקיש הגודרות. צאן ובקר. כדכתי' גדרות צאן אין להם חזקה. דאין אדם יכול לטעון עליהם לקוחין הן בידי [משום דניידי] ואזלי לכל דוכתא [ודילמא מדידהו אזלי לה[ו] לביתיה וקא סלקא דעתין ה"ה לשומרים. שאני התם לבהמה גסה דמסירה לרועה לשמור] ולא מנח להו למיזל הילכך אית להו חזקה. אבל בהמה דקה עבדי להו גדירות באמצעי השדות ושבקי להו ואזלי. דבי נשיאה. בניו של נשיא. אמתא. שפחה יימר בר חשא יימר חשה שימות בני אדם שכיב ההוא (לה) גברא. אמ' ליה [י]ימר בר חשו לשלוחיה זיל תפסה לההיא ארבא. פגעו ביה. בשליח. רב פפא ורב הונא דיזפי ליה נמי לההוא גברא זוזי. התופס לבעל חוב. שליח התופס מטלטלין של לוה לצורך מלוה שחב לאחרים. דאת חב לדידן. (במקום שחב לאחרים) ובמקום שמזכה הוא לזה וחב לאחר לא קנה.
<h2>דף פה.</h2>
תפסוה אינהו. משום חוב דידהו ממלח. שהיה מנהיג הספינה בעוגין שלה שקורין רימש. ממלח כמו מלחים. ממתח לה באשלי שהיה הולך על שפת הנהר ומושכה בחבל כולה. דאנא מנהיג לה ואחזיקת בה טפי מינך. קנינא ליה דמשיכת החבל עדיפה קניה. ברשות הרבים. וארבא לאו ברשות הרבים הוה קיימא. אנן מחריפתא דנהרא שכל ספינות עוברות שם תפסינן דהוי כרשות הרבים. חריפתא. פילא דהיינו באמצע הנהר וצידי הנהרות חשיב (קרי) סימטא. קאקי חיורי. אווזים לבנות. משלחי גלימי דאינשי בתימ' כלומ' זקנים הללו שהן כמו אווזים לבנים איסי [משלחי] גלימי דאינשי שלא כדין תפסי לה לההיא ארבא דיתמי דהלכה כר' עקיבא דאמ' תפיסא לאחר מיתה לא מהניא מידי. בי חוזאי. אנשי מחוז[א] הילוו מעות לאבימי בשטר אזל. חמא. אמ' להו חמא לבעלי חוב הבו לי שטרא דכתב לכו אבימי משום הך חוב. סיטראי נינהו. כלומ' מצד אחר הוה מחויב לן ממון בלא שטרא ותפסינן לההיא משום אותו חוב וזיל איתי חוב דשטר זה ובוא קבל שיטרא. סטרא. כמו משטר לשטר. לא גרסי' זיל אייתי קרנא ונתיב לך שטרא [אתא] אבימי לקמיה ד[אבוה] ר' אבהו. אמר ליה לא (השטר) שליח אינו נאמן שלומי שליח דמעל שלא קבל תחילה שטר. מאי. מי מחייב לשלומי או לא אי אמ' ליה משליח. ולא לעוותי והוה לך לאסוקי אדעתיך ולמישקל שטרא ברישא. מלוג(מ)א. טרדלא. מלא שטרות מחיים דאבוהון תפיסנא לה[ו]. לשטרי בחובי. אית לך סהדי דתבעינהו. אבוהון לשטרי ממך ולא יהבתינהו ניהליה דתפסת להו בחייו משום חובך ואע"ג [דפקדון] הוה גבה הות רשאה לעכב להו בחובה כי היכי דליעביד לה האיך דינא דאי לא הוה תפיסה הוה מצי אמ' לה השבעי וטלי. ולא חשבינ[ן לה] כשולחת יד בפיקדון. בי דינא דרבא אמרה להו לדיינים. אפכה רבא לשבועה אשכנגדה. ושבועה דאוריתא הוה ואמרי' בשבועות (מ"א ע"א) [שכנגדו] חשוד על השבועה מפכינן בדאורית' אבל בדרבנן לא מפכינן כדאמרי' בבבא מציעא [ה' ע"א] שבועת היסת דרב נחמן תקנתא הוא שלא יהא כל אחד כופר כוליה חוב כי היכי דליפטר משבועה ותקנתא לתקנתא לא עבדינן הילכך [אי] שכנגדו חשוד בדרבנן כגון דלא הודה במקצת לא עבדינן ליה תקנתא אחריתי דלישתבע ולישקול ואיבד את זכותו מדלא נטר נפשיה מגברא דחשוד אשבועת' ואמרי' נמי מאי איכא בין דאוריתא לדרבנן מפך שבועה איכא [בינייהו] דמי שמחויב שבועה דאוריתא אינו יכול לומ' לכשכנגדו השבע וטול אלא או לישתבע או לשלם אבל מחויב שבועה מדרבנן מצי לאפוכי שבועה אשכנגדו ושומעין לו ומשום דלא אפוקי ממונא להדיא הוה אלא לאפוכי שבועה אפכה רבא אפומה דבת רב חסדא. זמנין כלומ' זימנא אחרינא. קמי' דרבא אמ' [ליה] רב פפא לרבא. סהדא אחרינא. כי היכי דלא לישתבע [ה]אי ולישקול. ה"ג אמ' ליה רב אדא וכו' ולא גרסי' אמ' ליה לא [תהא] כבת רב חסדא דמהימנת ל(י)ה אאיתתא דאסהידא עלה דחשודא הוה הכי נמי ליהמניה לרב פפא וחשיב ליה לשטרא פריעה. קים לי(ה) בגוה. דלא משקרא הילכך אפכאי שבועה אפומה ומר לא קים לי בגו[י]ה. הילכך מ(י)גבינא ביה בהאי [על ידי שבועה אבל אי הוה קים ליה בגויה לא מגבינא] ולא קרענא ליה. קים לי בגויה מילתא היא כלומ' (לא מגבינא ולא) [היכא] דקים ליה לדיין בעד אחד דלא משקר מהימן בכי האי גונא. אבל לאפוקי ממונא אפומיה ליכא. אבא מר שם בנו דרב פפא קרע[נ]א שטרא אפומיה אי אמ' ל[י] שטרא פריע הוא. וקא מתמה קרענא סל' דעתא (ו)כלומ' וכי מהימ[נ]ינן ליה כי בי תרי על פי שנים עדים יקום דבר אמ' רחמנא. מרענא שטרא כלומ' דלא מגבינא ביה אפי' על ידי שבועה ולא קרענא ליה משום [ד]חד סהדא הוא. במתין. כלומ' תבוא בעירי ותישבע לי לשם דשמא יש בעירי אדם אחד יודע בעידות ותתביש הימנו ולא תישבע בפניו. אמרה להו לדייני זכותא. פסק דין שהיו כותבין לבעל דין שנתחייב שבועה בבית דין והשביעוהו בבית דין פלוני יצא זכאי מבית דין כדי שלא יביאוהו לדין פעם אחרת. לפיכך אמרה זו כתבו לי פלנית יצאתה זכאה מבית דין והבו לי[ה] לבעל דין דידי דלכי משתבענא ליה במתין ליתביה ניהלי(ה) לפסק דין. דאתו ממולאי מבני עלי שהן כרותי ימים. אשרתא. קיום השטר לשון שריר וקיים. דכתיבה. שכתבו בית דין שטרא דנן וכו' מקמי דמחוו סהדי חתמות ידייהו. קודם שיאמרו העדים זה כתב ידינו ואית ספרי דכתי' בהו מקמי דמיתחזי חתמות ידיהו דסהדי. קודם שאמרו העדים מכירים אנו (מ)חתימות עדים הללו פסולה ההיא אשרתא משום דמתחזי כשיקרא הכא נמי כי כתבי לה פלנית יצאתה מבית דין זכאה מיחזי כי שיקרא. דהא איכתי לא אישתבעא. וליתה לדרבא ומנא תימרא דליתה מדרב נחמן מצאו לגט כתוב כהילכתו ושמו ושם אשתו ושם עירו ועירה באותן שימות הכתובין באותו גט אבל עדין אינו חתום בעדים וחתמו כשר. דר' מאיר לא בעי אלא חתימה לשמה ורבנן פליגי עליה דבעי כתיבה וחתימה לשמה [אבל בשטרי] אחריני. כגון שטרי הלואות אם מצאו כתוב בשמו ובשם אותו האיש שרוצה ללות הימנו ובו ביום שנכתב כדי שלא [יהא] מוקדם. יכול ללות בו ואע"ג דמיחזי כי שיקרא ומנא תימרא דהכי הוא. דאמ' רב יוסף כו' אינו חוזר ולוה בו ואפי' בו ביום שנפרע. נמחל שבשעה שפרע נמחל שיעב[ו]ד השטר והוה ליה כחספא בעלמ' ואי איכא לקוחות דמזמן ראשון הוה ליה מוקדם לגביהו ואתי למיטרף לקוחות שלא כדין לשיקרא דהא לשם הלואה שנייה לא נכתב כלל.
<h2>דף פה:</h2>
מרגניתא. מרגלית. ולא פקיד צואה. אתו יורש ובעל הפיקדון דלא אמיד עשיר כולי האי דלא איצטריכו ליה הנך מרגניתא. סימנא דאמ' דצירן בסדיניה. ולא אמרן דמהימן בעל פיקדון. אביתיה דנפקד. חסא שם [איש] מטכסא. תכשיט של משי נכסי לפלוני. משמע לשון מתנה ומשמע לשון ירושה כי אמ' לאחר נכסי לפלוני הוי לשון מתנה וקנה מקבל מתנה. וכי אמ' על מי שראוי ליורשו נכסי לפלוני קרובי הוי לשון ירושה ונפקא מינה [ל]כדאמרי' בבבא בתרא בפר' יש נוחלין [קכ"ט ע"ב] אמ' נכסי לפלוני [ואחריו לפלוני] ומת ראשון אין לו לשיני כלום שאין לשון מתנה אלא לשון ירושה כלומ' נכסי לפלוני אינו לשון מתנה [ב]לבד אלא לשון ירושה נמי במישמע ואקימנן התם בראשון ראוי ליורשו הוה הילכך אין לשיני כלום דירושה אין לה הפסק ואליבא דר' יוחנן בן ברוקא דאמ' אם [אמר] על מי שראוי ליורשי דבריו קיימין כגון בן בין הבנים ובת בין הבנו' אבל אי פירש נכסי נתונים לפלוני ואחריו לפלוני ומת ראשון קנה שיני דמתנה יש לה הפסק. והילכת' פסיקא היא בבבא בתרא הלכך אי טוביה ראוי ליורשו (ו)קנה משום ירושה ואי אחר הוה קנה משום מתנה ואי ההוא רב טוביה איניש דגיס ב[י]ה מכירו ורגיל אצלו. הא גיס ב[י]ה ולרב טוביה יהבינן והאי דקאמ' טוביה משום דגיס ביה אמ'. שני טובים רחוקים. חד שכן וחד תלמי' תלמיד חכמי' קו[דם דסתמא דאיניש] בשעת פטירתו עביד מצוה וצדקה [יתירה והמהנה תלמיד חכמ' מנכסיו אין לך מצוה וצדקה] גדולה מ[זו] כדאמרי' בעלמ' [ברכות ל"ד ע"ב] כל הנחמות שנתנבאו הנביאים לא נתנבאו אלא למהנה תל' חכמ' מנכסיו אבל תלמ' חכמ' [עצמו] אין כל בריה יכולה לספר בטוב גדולתו. הילכך לתל' חכמי' אמ' קרוב [ותל' חכמ'] ואפי' [ראוי] ליורש[ו דכיון] דלא פירש לטוביה קרובי ודאי מצוה בעי למיעבד כ"ש. מאח רחוק. כמשמעו. [כלומר] שנתרחק ממנו ולא ההנהו מימיו (או) דכיון דלא פריש ודאי לשכינו הרג[י]ל אצלו וההנהו בחייו אמ'. שודא דדיני אחר דעת בית דין [גריר] לאותו שראוהו בית דין רגיל אצלו ואוהבו יותר נותנין בר אריא בן [אדם גדול ואית ספרים דגרסי בה בר אוריין בן] תורה. כלומ' מורה הוראות [ל"ש(ש)] דהוה אמ' אבוך והכי הוה אמ' [הא] דאמ' שמואל וכו' וחזר מלוה ומחלו ללוה מחול דמצי טעין ליה לוה ללוקח מהיכא אתית לי בכוח פלוני מלוה (אתית לי בכח פלוני מלוה) דהא לאו בעל דברים דידי את ואיהו אחולי אחיל לגבאי ואפי' יורש של מלוה שבא לידו החוב בירושה יכול למחול אבל מודה שמואל במכנסת שטר חוב לבעלה בנכסי מלוג דאמרן בפ' דלעיל נפלו לה נכסים ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות מפני שידו מוחזקת בההוא שטרא כידה. והיינו מילת' מעלייתא דאמ' (ליך) אבוך בטובת הנאה. בדבר מועט שאם נתאלמנה או נתגרשה תהא מכורה. ואם מתה ירשנה בעלה ואמכירת ספק כי הך לא בעי איניש למיקני אלא בטובת הנאה בדבר מועט. איגרשה ולא הספיקו הלקוחות שלקחו כתובתה לגבותה מבעל עד שמתה והוה ל(י)ה לההיא איתתא חדא (ב)ברת מההוא בעל אתו לקוחות וקא תבעי לה לכתובה מבעל ואמ' להו בעל לאו בעלי דברים דידי אתון. [דברתאי] דאית לי מינה ד(ה)היא יורשת שלה קא תבעא לה מינאי ואהדרו לקוחות עלה דברת. אמ' רב נחמן כו' שיסיאו עצה לזו כדי להפסידה מן הלקוחות. כשמואל דאמ' אפי' יורש מוחל. מיניה דאבוה.
<h2>דף פו.</h2>
[גופה אמ' שמואל המוכר שטר לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפי' יורש מוחל. אמר רב הונא בריה דרב יהושוע ואי פיקח הוא מקרקיש ליה בזוזי וכתיב ליה שטרא בשמיה. פי'] ואי פיקח הוא אותו שלקח השטר מקדים ומקרקיש זוזי ללוה כי היכי דליכתוב ליה שטרא. דיגרמי. שמפסיד ממון חבירו על ידי הגרמה. כגון האי שמחל שטר לוקח וגרם לו הפסד. מגבי ביה ל[ו]קח מן המוכר שטרא מעליא שאם היה שטר של מאתים ונתן לו במנה גובה הימנו מאתים כמה שהפסידו. ור' מאיר אית ליה דינא דגרמי וקי' לן הלכת' כותיה. דמי [ניירא הכי נמי איתא בפרק הגוזל קמא ופירושא דמי] שטרו ששרף לו אבל הכא דנקט שטרא בידיה לא שייך למימר מגבי ביה דמי ניירא ואגב ריהטיה גריס ליה גרסן הכא ואית דמפרשי [דמי ניירא בעלמא כלומר אומר לו שלא מכר לו אלא הנייר כ"ש [ל"א] דמי שטרא שנתן לוקח למוכר ל"ש ומחלוקת בבבא קמא דאיכא דדיין ואיכא דלא דיין והאידנא דיינין נמי דינא דגרמי כגון מוסר חבירו למלכות דקיימא לן הלכה כר' מאיר בחומרותיו בגזרותיו ושמעינן ליה לר' [מאיר] דאמר בבבא קמא בפרק אחרון מחיצת הכרם שנפרצה אומר לו גדור נתייאש הימנה כו' הרי זה קדש וחייב באחריותן של זרעים כמפסיד בידים דמי]. ומדין זה אנו מחייבין לשלם מוסר ממון חבירו למלכות הוה עובדא דאזיל מוכר [ומחל] שטרא דלוקח כפייה רפרם לרב אשי דאתא עובדא לקמיה בראיות עד שדן לאותו דין כר' מאיר ואגבי ביה מן המוכר ככשורא לצולמא כלומ' פרעון שלם גבה הימנו כפי השטר [ש]לא גבה הימנו בעקמימות ובפחיתה אלא דרך ישרה כי כשורא זה [ש]אינו עקום וראוי לעשות בו צילמי דאיכא עליה שחייב לאשה כתובה ומעות לבעל חוב ואית ליה ארעא כדי כתובתה ואית ליה זוזי כדי חובו. בזוזי ואע"ג דההוא ארעא אישתעבדא נמי לבעל חוב וכגון שביום אחד שיעבד עצמו לבעל חוב ולכתובה ביחד דלא קדים שיעבו' דהאי לדהאי וקא עסיקינן באתרא דלא כתבי שעות [דב]ארץ ישראל (אין) כותבין שעות [לקמן צ"ד ע"ב] אבל לא בבבל הילכך אפי' קדם השטר שעה אחת לא הוי הקדמה. ואי נמי בנכסים שבאו לו לאחר מיכן דליתרויהו כתב דקנאי ודקנינא ואפי' לר' מאיר [דאמ'] אדם מקנה דבר שלא בא לעולם לא (ד)אמ' דקני מקבל אלא עד דליתי לעולם וכיון דהנהו שטרות שניהם קדמו לנכסין לתרויהו אישתעבוד בהדי הדדי עיק' כ"ש. האי מלוה כי דיניה. דזוזי אוזיף וזוזי יהבינן ליה והאי כי דיניה. דאשה אארעה סמכה דעתה ולא אמרינן יחלוקו בארעא ובזוזי לבעל חוב יהבינן. שלא תנעול דלת [בפני לווין] וכי היכי דלא מיתקרי האיך לוה רשע ולא ישלם אשה רצונה לינשא וליכא למיחש ולמיתב לה כתובה משום [חינא ודאי] דאמריתו כו' לשון שאלה אמת הוא ששמעתי שאף אתה או' דבר זה שלתמה. דמטרחינן ליה ללוה למוכרה והלא המלוה עיקר סמך שלו על הקרקע דמסיק בי' איניש זוזי ואמ' ליה למלוה זיל שקול מארעא כדי חובך. זבין ואגב[יה] עובדא דאתא לידיה דרבא ואמ' ליה רבא זיל זבן והב ליה בעי מיניה רב פפא מרב חמא הכי ואמ' ליה ההוא [לוה דאמר ליה רבא הכי] תולה מעותיו ביד גוי שהיו ללוה מעות ואמ' של גוי הן לכך אמר(י) ליה זיל זבין [ל"א תולה מעותיו] בגוי הוה דהוא אמ' לית לי זוזי והני זוזי דשכיחן גבי(ה) דגוי נינהו זיל שקול וכיון דמשקר קנסוהו דטרח וזבין ארעא ושלים זוזי אמ' ליה רב כהנא לרב פפא לדידך דאמרת במסכת ערכין בפ' שום היתומים [כ"ב ע"א] פריעת בעל חוב מצוה אדם שחייב לחבירו ממון אפי' בשטר מצוה עליו לפרעו משום דכתי' איפת צדק והין צדק שיהא הין שלך צדק ולאו שלך צדק ורב פפא אמרה להאי אמה דאמ' רב אשי בערכין אין ניזקקין לניכסי יתומים כל זמן שהם קטנים לפרוע חוב אביהם ואפי' שטר בידו דלוקח אלא אם כן היתה ריבית דבעל חוב גוי אוכלת בהן ועלה דההיא אמ' רב נחמן נמי התם מריש [לא הוה] מזקיקנא לניכסי יתומים כיון דשמעתא לדאמ' רב הונא חברין דיתמי דאכלו דלא דידהו ליזלו בתר שיבקייהו מזדקיקנא וקבעינן התם מעיקרא מאי טעמ' לא ואמ' רב פפא עלה פריעת בעל חוב מצוה ויתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו עד דליגדלי. אמ' ליה לא ניחא לי למיעבד [מצוה] (מאי) כלומ' איני רוצה לשלם מאי כיון דמצוה היא מי כייפינן ליה ומחתינן בעל חוב אניכסיה או לא אמ' ליה [תניתוה] במה דברים אמורים בריתה היא במסכת מכות ואדתנן אלו הן הלוקין [וכו'] איתניה במה דברים אמורים דלא (אמרינן) מלקינן אלא ארבעים חסר אחת במצות לא תעשה כגון שעבר על לא תעשה אבל אם אית ליה למעבד מצות עשה ולא בעי למיעבד לה מכין אותו מכת מרדות כדי לעשותה אלמא כיפינן ליה למעבד מצוה ולוה נמי כיון דמצוה עליה דידיה רמיא כייפינן ליה ומחתינן בעל חוב אניכסיה.
<h2>דף פו:</h2>
והניחתו לגיטה בצידי רשות הרבים מהו מי הויא מגורשת כיון דבצידי רשות הרבים הוא [או] לא. אמר ליה אינה מגורשת ומדרב [ו]שמואל שמעינן דהכי הוא [והוא שצבורין. וחשבינן צדדי רשות הרבים כרשות הרבים ותפיסה דרשות הרבים לא הויא תפיסה ולסוף אין הגט ברשותה דהא לא חשיבה תפיסה כלל ברשות הרבים ואינה מגורשת ואגב ההיא דר' טרפון דמתני' נסיב לה ואכתי קיימינן עלה דההיא משנה היינו אגם היינו צידי רשות הרבים זימנין דחקי ועילי לאגם אלמא תפיסה דצידי רשות הרבים הויא תפיסה והא ד[שני]נן בפרקין האשה [לעיל פ"ב ע"א] דהך מילתא דהאומ' לחבירו משוך וכו' כדאמ' ליה קני מעכשיו (ו)פליג אדרב נחמן [ו]לא סבירא ליה מאי האי דקא דייק היינו אגם צידי רשות הרבים(.) וקפיד אתפיסה [דהשתא] האמ' ליה מעיקרא קני מעכשיו ובכל מקום שהיא הויא שלו לאחר שלשים אע"פ שלא תפס אפי' ברשות הרבים לא אגם לחוד דאגם חשיב סימטה אבל צידי רשות הרבים כרשות הרבים דמי. [ה"ג איכא דאמרי] אמ' ליה מגורשת מדרב נחמן אדרבה אינה מגורשת מדרב ושמואל לא רשות רבים לחוד וצידי רשות הרבים לחוד.
מתני' חנונית שהושיבה בחנות שלו למכור סחורתו ואם נחתום הוא למכור ככרותיו אפוטרופיא שהפקידה על כל אשר לו להכניס ולהוציא. משביעה. שלא גנבה לו כלום ויכול לעכב לה כתובתה משום ההיא שבועה אפי' על פילכא כלומר [אפילו] על [מה] שהיא חייבת לו לעשות כדאמרן מה היא עושה לו משקל חמש סלעים וטוחנת ואופה יכול להשביעה שלא נתנה מצמרו ומעיסתו ובגמ' קבעי [ר'] אליעזר לכתחילה אמ' אפי' לא מנה אפוטרופא [משביעה] על פילכא או על ידי גלגול שבועה קאמ' שאם מנה אפוטרופיא יכול להשביעה נמי על פילכה.
מאי נפקא לה מינה כיון דעבדה ליה שבועה על אפוטרופסות תעביד לה נמי על אידך. דעל פילכה ועל עיסתה ומדתיפרוש נפשה למיהוי אפוטרופיא תו לא מצי משבע לה. ומאי אין אדם דר עם נחש בכפיפה איכא הכא. לעולם על ידי גילגול ונפקא לה מינה דאמרה ליה כיון דדיקת בתראי כולי האי דאפי' על עיסתי משבעת לי שלא פטר שלא כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך שאין לך אשה עשירה כל כך שלא הייתה טווה או אופה בחיי בעלה שעה אחת ויכול להשביעה בעל או יורשיו על פילכה.
נדר ושבועה. כדתנן בגיטין בפ' השולח גט לאשתו [ל"ד ע"ב] נמנעו מלהשביעה התקין רבן שמעון שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצו וגובה כתובתה ובגמ' מפרש התם משום מעשה שהיה נמנעו מלהשביעה דשבועה חמורה היא מינדר והיינו נודרת יאסרו כל פירות שבעולם עלי אם התקבלתי כתובתי ואם כתב לה בכתובתה נדר ושבועה אין לי עליך אינו יכול לא להדירה ולא להשביעה אבל אם גירשה ומתה ובאו יורשין לגבות כתובתה מבעל יכול הוא להשביע את היורשין שהרי לא פטר משבועה אלא אשתו בלבד והיינו שבועת יורשין שבועה שלא אמרה לנו שגבת כלום מכתובתה וכדאמרי' בשבוע[ו]ת [מ"ח ע"א] שבועה שלא אמ' לנו אבא ששטר פרוע הוא זה. ואת הבאין ברשותה לקוחות שלקחו כתובה הימנה (ה)משביע להו נמי הך שבועה ואם אמ' לה שבועה אי' לי עליך כו' אבל יורשיו דבעל [משביעין אותה ויורשיה והבאין ברשותה] שהרי לא כתב לה אלא אין לי. ה"ג במתני' הלכה מקבר וכו' אותה אשה שכתב לה אין לי ולא ליורשיו כו' לבית אביה שלא נעשית אפוטרופיא על של יתומים כלל והכי תניא בהדיא בתוספתא דאהך שפטרה בעלה משבועה קאי ואם נעשית אפוטרופיא על של יתומים על העתיד לבוא. משעה שמת אביהן ונפלו הנכסים לפניהם והיא נעשית אפוטרופיא עליהם שלא גנבה משלהם כלום דכיון דנפלו לפני היתומים הרי הן דיתומים ואם נעשית אפוטרופיא על שלהן נשבעת להם שהרי הבעל לא היתנה עמה אלא מאפוטרופוסות שלו ולא על מה שעבר שאין משביעין אותה על אפוטרופוסות אביהן שהרי כתב לה נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי ובגמ' מפרש מאי אתא למעוטי.
<h2>דף פז.</h2>
מאי עיבידת' כלומ' מאי זה שבועה קאמ' במתני' דאינו יכול להשביעה לא הוא ולא יורשיו על אפוטרופיא אבל על פוגמת יכול להשביעה שהרי לא פטר לה אלא משבועה דאתיא ל(י)ה מדיליה דהא קאמ' אין לי אבל שבועה דאיהי גרמה לנפשה כגון פוגמת לא פטר לה ורב נחמן אמ' (ליה) רבא בר אבוה אף משבועה זו פטרה שאם תהא פוגמת כתובתה שאינו משביעה וכל שכן על אפוטרופיא שאינו משביעה דמכל שבועה פטרה. אמרה לשמעתא כלומ' הך פירכא אותיב קמיה דרב אשי בשלמ' וכו' כתוב [לי] דלא משבעת לי ומגו דרמיא אנפשא(י) תבעה לפטור כל שבועות אלא למ[אן] דאמ' על אפוטרופיא ולא על פוגמת איהי מי הוה ידעה דרחים לה בעלה ומותיב לה אפוטרופיא דתימא ליה כתוב לי דלא משבעת לי אמ' ליה רב אשי לרב מרדכי אתון אהא נדר ושבועה אין לי עליך מתניתו לה להא דרב ומתני' לה נמי בפלוגתא דרב ורבה בר אבוה ולדידכו איכא פירכא אנן אהא מתנינן [ובפלוגתא דרב ורב מתנה מתנינן] לה מאי עיבידתיה כלומ' מאי זו שבועה דלשעב[ר] קאמרינן [דאין] יורשין משביעין אותה אמ' רב על אפוטרופיא אבל משביעין אותה שלא ויתרה להוצאת הקבורה ולא גנבה כלום בין מיתה לקבורה [אף ע]לפי שלא הלכה אלא מקבר בעלה לבית אביה ורב מתנה אמר אפי' בין מיתה לקבורה לא משבעי לה יורשין דאמרי' כדי לקוברו בכבוד אוזילא וזבינא ולא מישתבעא (דמה) [אמה] שמכרה והוציאה בין מיתה לקבורה [ו]לא מש[ב]יעין לה יורשין נמי שלא גנבה כלום כדי שתהא זריזה בקבורת הבעל. לכרגא מה שחייבים יתומים [מראשיהן] ולמזונות שלהן ולקבורת אביהן מוכרין מנכסיהן בלא אכרזתא שאין מכריזין מי ש[הו]א רוצה ליתן יותר בקרקע פלוני יבוא ויקנה אלא לכל הקודם ל[ק]נות מוכרין משום [ד]הני תלת מילי לא בעו עכבה כלל מילי דנחיצא נינהו אבל [ל]מילי אחרי[נ]יתא אין מוכרין מנכסי יתומים בלא אכרזתא דשמא יבא אחר ויקנה בדמים יקרים הילכך לא משבעינן ל(י)ה לאש[ה] בין מיתה לקבורה דאי(ן) אמרת משביעין לה תמנע ולא תיתעסיק בקבורת בעלה ואתיא מילתא לידי עיכובא. כרגא. אקרקף גברא קאי [ב"ב נ"ה ע"א]. טסקא. מס [מן] הקרקעות. ה"ג אמ' ר' אבא אמ' ר' חייא דלא נדר כלומ' כתב לה בעלה בכתובתה דלא נדר ודלא שבועה דהיינו אין לי עליך נדר ושבועה אבל אי כתב לה בהאי לישנא נקי נדר נקי שבועה (נקי נפשך בשבועה) אין משביעין אותה דהכי קאמ' לה מנקיית משבועה כלומ' [לעולם] תהא נקייה משבועה [נקי נפשך בשבועה] כלומ' התנקי נפשך בשבועה שלא [להשבע] לשקר בנכסיי כלומ' אי כתב לה דלא נדר ודלא שבועה בנכסיי (ו)משביעין אותה דבנכסי משמע כל זמן שהנכסים שלי מנכסייא אילין משמע כל זמן שהנכסים הללו בעין. (ו)אימא מרים כך היתה נקרת אמו שלאבא שאול. אלא בשבועה הילכך אפי' כתב לה הכי נפרעין בשבועה. איכא דאמ' ל(י)ה להא דאמ' רב נחמן אמ' שמואל אמתניתא ואמרי לה להא דאבא שאול בלשון ברייתא ולא אמ' לה אמ' רב נחמן אמ' שמואל משום אבא שאול דהיינו מימרא בעלמא ואע"ג דאבא שאול תנא הוא דאשכחן תנאי דאמרי מימרא בעלמא ולא נכתבו ברייתא אבא שאול בן אימה מרים אומ' היינו לשון ברייתא [ואמר שמואל] עלה הלכה כאבא שאול. ואיכא ספרים דכתי' בהו ואיכ' דאמרי לה מתני' כלומ' איכא דאמ[ר]י לה בלשון מתניתא. מנכסים משועבדים הבאה לטרוף כתובתה מן הלקוחות (ה"ג במתני' פוגמת כתובתה כיצד כו' ש)לא תיפרע אלא בשבועה כדאמרי' בשבועות [מ"א ע"א] דמצי טעין אילו הוה אבא קיים הוה טעין ליך פרעתיך והשתא נמי דליתיה אנן טענינן ליה ובעיא אישתבועי דפתח פיך לאילם.
[ה"ג במתני' פוגמת כתובתה כיצד כו'] שלא תיפרע את השאר אלא בשבועה ועד אחד כו' כיצד היתה וכו' אלא בשבועה דכיון עד אחד מעידה שהיא פרועה (ו)לא אמרי' ליה לבעל זיל שלים אלא אמרי' לה לאשה השבעי וטולי וכגון זה נמי פתח פיך [לאלם הוא] דאפי' לא אמ' בעל אנן פתחינן ליה וחשבינן לה כפוגמת ואי לא הוה עד אחד מעידה שהיא פרועה אמרי' ליה לבעל זיל שלים ואי אמ' נמי אישתבעי לי צריכא שבועה כי היכי דאמרי' בשבועות גבי המוציא שטר על חבירו ואמרי' התם מה בין זה לפוגם את שטרו ומשנינן פוגם שטרו(ת) אי לא אמר ל[וה] אישתבע דלא פרעתיך אמרי' ליה אנן זיל אישתבע אבל בשטר שאינו פגום אמרי' ליה ללוה זיל שלים ואי אמ' אישתבע לי לישתבע ליה. מן הלקוחות בחייו כגון שגירשה שלא בפניו ובחייו הלך לו למדינת הים ושילח לה את גיטה והיא תובעת (ובעו) כתובתה וכולהו הני כיצד גרסי' להו במתני'. [ר'] שמעון מפר' לה בגמר' אהייא פליג.
<h2>דף פז:</h2>
שבועה דפוגמת דאורייתא היא ונפקא ליה מניה דאי אמרה ליה תישבע ותיפטר לאו כל כמינה אלא או תשבע או תפסיד. ולא משלמין דכתי' ולקח בעליו ולא ישלם מי שעליו לשלם הוא נשבע. והא פוגמת. על כפירת שיעבוד קרקעות (ו)כתובת אשה אמקרקעי משתעבדא וכי אמרה לא התקבלתי אלא מנה קא מעיילא מקרקעי דבעל (בההיא כפירה ואין נשבעין על כפירת שיעבוד קרקעות וכתובת אשה אמקרקעי משתעבדי וכי אמרה לא התקבלתי אלא מנא קא מעיילא דמקרקעי דבעל) בשיעבודה בההיא כפירא ואין נשבעין על כפירת שיעבוד קרקעות כדנפקא לן בשבועות מעל כל דבר פשע (ולא על למוד) וגו' אי נמי מכי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וגו' ואם גנב לו קרקע כגון שהכניס מחיצתו לתוך קרקע חבירו וכפר לו אין נשבעין עליה ה"ג אלא אמ' רבא מדרבנן היא שבועה זו. [דפרע] דייק ודכיר טפי מנפרע דודאי פרע. דמיפרע. בעל חוב עביד דמקבל ולא דכיר הילכך רמו רבנן כו' ופוגם שטרו נמי רמו רבנן עליה שבועה. ומודה מקצת הטענה לא הוי אלא או במלוה על פה או בפקדון אבל בשטר לא. פוגמת כתובתה בעדים דאמרה לא התקבלתי אלא מנה בפני פלוני ופלוני מהו מי אמרי' אי איתה דפרע טפי בעדים הוה פרע לה כי היכי דפרע ברישא ותישקול בלא שבועה. או דילמא האי דפרע ברישא (ותשקול בלא שבועה או דילמא האי דפרע ברישא) בעדים לאו משום דאיהו הוה דייק לפרוע בעדים אלא איתרמויי איתרמי באפי שהדי [ו]פרע לה ופרע נמי אידך פלגא שלא בעדים ואינה נפרעת אלא בשבועה כך שמעת' ל"א או דילמ' איתרמויי [איתרמי ופרע] שלא בעידים ל"[ש] השכיר אומ' לבעל הבית תן לי שכרי והוא אומ' נתתי ושכיר אומ' לא נטלתי שכיר נשבע ונוטל ובגמ' מפרש טעמ' התם משום כדי [חייו] דשכיר ובשבועות בפר' כל הנשבעים [מ"ד ע"ב] מפרש להו לכולהו. נגזל כגון שראוהו נכנס לתוך ביתו [למשכנו] שלא ברשות נגזל אומ' שני כלים גזלת לי והוא או' לא גזלתי אלא אחד. נגזל נשבע ונוטל והתם מפ' טעמ' מאי נחבל כגון שראוהו נכנס תחת יד חבירו שלם ויצא חבול נחבל אומ' שתים חבלת לי והוא אומ' לא חבלתי אלא אחת נחבל נשבע ונוטל. [וחנוני] על פנקסו אמ' לחנוני תן לפועליי בסלע מעות וכתוב על פינקסו שנתן (ל)חנוני אומ' נתתי ופועלים אומ' לא נטלנו שניהם נשבעים ונוטלים מבעל הבית והתם מפרש טעמ' מאי. שלא בעדים דאמ' התקבלתי ממך חצי ההלואה ומההוא פרעון דקמודה האיך לית ליה עדים ללוה. בעדים לא דאי אמ' התקבלתי כך וכך בפני פלו' ופלו' נוטל בלא שבועה. דודאי צריכה שבועה. דפוגמת בעדים אית לה ריעות כח טפי משלא בעדים דכיון דאיכא (ד)סהדי על כורחה מודה היא ולא מציא אמרה לא התקבלתי כלום ובמאי דליכא סהדי קא כפרה ואהכי בעיא שבועה. כמשיב אבידה דאי בעיא אמרה לא התקבלתי כלום דהא ליכא סהדי הילכך מהימנינן לה אאידך פלגא ותשקול בלא שבועה קא משמע לן דאפי' הכי בעיא שבועה ומיהא לא תפשוט בפחות משוה פרוטה שאומרת כך וכך התקבלתי ביום פלוני וכך וכך במקום פלוני ומקפדת בחשבונה שאפי' פחות משוה פרוטה קא חשבא ליה איערומי קא מיערמא. כי היכי דתשקול בלא שבועה פוחתת כדמפרש בסמוך כגון שהיתה כתובתה אלף זוז והיא אומרת אינה אלא מנה ואמנה היתה לי ביני ובינו שפיסתיו לכתוב לי כתובה גדולה וקבלתי עלי שלא איפרע הימנו אלא מנה והאמין בי ומאותו מנה לא התקבלתי כלום והוא אומ' אלף זוז היתה וכולם התקבלת שלא בשבועה דכולי האי שיקרא לא מסקא איתתא אדעתה במאי גביא כלומ' וההוא מנה במאי גביא דכיון דקאמרה אינה אלא מנה קא פסלה ליה להאי שטרא ועד השתא לא שמיע ליה להאי מקשה דאמרה אמנה היתה לי כו' ואהכי פריך. [סבר רמי בר חמא למימר כו'] הך שבועה דאתיא לה על ידי עד אחד. שבועה שהיא בשם או בכינוי ואוחזת ספר בידה כדאמרנן בשבועות וחמורה היא מאד. אבל שבועה דרבנן קללה בעלמ' היא כעין שלנו אי נמי דחמורה שבוע' דאוריתא משבוע' דרבנן בכי האי גונא בכשכנגדו חשוד על השבועה דקיימא לן בשבועות דמפכינן אשכנגדו בשבועה דאוריתא אבל לא בדרבנן דתקנתה לתקנתה לא עבדינן וכדקאי קאי. דמורי. ול"א. ממון ו[אי] הוא הכא תרי סהדי דאמרי פרועה הוו מפסדי (מחייבי) מינה כתובתה מדרבנן היא וכל כמינ(י)ה למימ' (פריעה דאמרי) השבע[ה] לי והפטר וכדי להפיס דעתו של בעל (הבית). כיון דאיכא עד אחד דמסייע ליה תיקנו לה רבנן להך שבועה דמדאוריתא נוטלת היא בלא שבועה הילכך אמרי' לה כי אתיא לקמן בעד אחד מעידה הישבעי וטלי. והא [ד]אמרי' בשבועות [מ"א ע"א] אפי' היכא דליכא עד אחד אי אמ' לוה אישתבע לי דלא פרעתיך להאי שטרא אמרי' ליה זיל אישתבע ל[י]ה תקנתא בתראה הואי. כדי להפיס דעתו של לוה וכי תקון הך שבועה דעד אחד מעידה שהיא פרועה איכתי לא הואי ההיא תקנה ובראשונה לא [הוה] מצי אמ' לה בעל כי ליכא עד אחד ואינה פוגמת הישבעי לי דלא פרעתיך אלא נוטלת בלא שבועה.
<h2>דף פח.</h2>
ואי פיקח הוא בעל יהיב. ליתיב לה כתובה זימני אחריתי באפי סהדא אחרינא וסמיך הני סהדי אהדדי דתרויהו מסהדי בחדא דפרעה כתובה והדר ליתבע מינה זוזי קמאי דיהיב לה בהדי כפירה קמא ולימא לה פרעי לי זוזי דאי[ת]יהיב באפי פלוני וכי אמרה לא היו דברים מעולם ועד אחד מעידה דיהב לה זוזי באנפיה קא מחייב לה שבועה מדאוריתא אהלואה ובסמוך פריך היכי סמיך קמא לבתרא הא לא מסהדי תרויהו אחד פירעון באפי סהדא קמא ואפי סהדא בתרא והוא הדין לשני עדים מן השוק, אבל עיצה טובה היא שיכיר עד הראשון ששתי כתובות פרע ויכול להעיד על פירעון הכתובה עם חבירו ועל פירעון הראשון. מורי. ואהכי בעון דליהוי אתרי סהדי דפירעון בחדא. דכיון דחדא [כתובה היא ואיכא חד סהדא] דפרע לה כתובתה זימנא אחריתי ממה נפשך מצי אסהודי אנא על פריעת הכתובה (ו)שתי כתובות הויין שכתבת לי שתי כתובות בשעת נישואין. דפיסת מינאי אכתוב לי שתי כתובות משום דכתובתיך מרובה היא ולא מצינא למפרע ליך בזמנא חדא ולכשאפרע ליך חציה אקבל מידיך השטר והנהו זוזי דמסהיד חד סהדא משום חדא כתובה יהבתינהו (ו)ניהלי(ה) ויהבת לך ההוא שטר כתובה ושטרא אחרינא פרעת לי השתא באנפי סהדי. ואי נמי [דאמרה] גירשתני ולא בעאי למיהדר עד דכתבת לי כתובה אחריתי ואע"ג [דאמרו] (לקמן פ"ט ע"ב) המגרש את אשתו והחזירה על דעת כתובה ראשונה מחזירה היינו היכא דלא כתב לה אבל אי תקפא ליה וכתב לה אית לה עיקר אמ' רב אשי דמודע להו בעל לדיינים בריש' מפומה דלא הוי עליה מעולם אלא חד כתובה כגון דתבעתיה לדינא ואמ' בעל התקבלת כתובתיך והיא אומר' לא התקבלתי. וחזר ואמ' לה בעל בברור את אומרת שלא נתתי ליך מעולם כלום לשם כתובה ואכתי לא מייתי בעל חד סהדא דאית ליה אלא ליזיל וליתיב לה כתובה באפי סהדא קמא ובאפי סהדא בתרא וכיון שהודתה בפני בית דין דלא יהב לה מידי לשם כתובה תו לא יכלה למימ' שתי כתובות הויין. ל"א דמודע להו לסהדי שאומר(ת) בפני העדים שלא פרע לה כלום לשום כתובה ולא היתה עליו אלא כתובה אחת כ"ש. וקשיא לי דהודאה שלא בפני בית דין לא שמיה הודאה וראשון עיקר. התם בשבועות. הכי רישא [כ]שום שאמרו הפוגמת כתובתה לא תיפרע אלא בשבועה כן היתומים שהניח להם אביהם שטרו[ת] לא יפרעו וכגון דהוי אותו שטר מקוים [שקיל] בלא שבועה דאמרי' ליה ללוה ברישא זיל שלים ואי לא [אמר לוה] אישתבע לי דלא פרעתיך שקיל בלא שבועה וכמדומה [ד]מקמי ההיא תקנתא דתקנו בשבועות כדי להפיס דעתו של לוה איתמר ה(ו)א. ובלא שבועה ממש קאמ'. מן היתומים שמת הלוה דאבוהון נמי לא הוה שקיל מינייהו בלא שבועה דהבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה ויורשין נמי נפרעין בשבועה שבועה שלא אמ' לנו אבא ששטר זה פרוע דהיינו שבועות היורשים אי נימא מלוה שהלוה קיים והן מוציאין עליו שטר אביהן לא שנו דנפרעין בשבועה. שאמרו יתומים של לוה כאומר לא פרעתי דכיון דאמ' לא לויתי אומ' הוא לא פרעתי דכיון דלא לוה פריעה מהיכן היא הילכך הוה ליה מודה דלא פרע ובמאי דאמ' לא לויתי שקורי קא משקר דהא שטרא קמן לא שנו שיורדין בית דין לנכסי אדם שלא בפניו מעשה שבא בעל חוב ליפרע שלא בפני לוה ובשבועה. משום חינה תיקנו דנפרעת שלא בפניו ובשבועה לא שנא למזוני דהנפרעת משמע כל שהיא נפרעת בין שתובעת מזונות מבית דין ורוצה שירדו בית דין לנכסי בעלה שהלך למדינת הים ובין ששלח לה גט ותובעת כתובתה אינה נפרעת לא כתובה ולא מזונות אלא בשבועה דאימר צררי אתפסה למזונותיה. כל זמן. כלומר אתביעת כתובה משבעינן לה אבל אתביעת מזוני לא. בנים של כהנים גדולים.
<h2>דף פח:</h2>
בסוף כלומ' השתא מיהא יהבינן לה מזוני כי אתיא לבסוף למישקל כתובה משבעינן לה אכתובה ואי אתפסא צררי למזוני חשבה להו לצררי בכתובתה. בתחילה כשתובעת מזונות. תשבע בתחלה דשמא תמות קודם שתבוא לידי גביית כתובה ואישתכח דיהבו ל(י)ה בית דין מזוני שלא כדין ור' שמעון אומר אינה תובעת כתובה אלא מזונות אין משביעין אותה כחנן בית דין משביעין או' מיבעי ליה דהא בעל קיים. על [ה]עתיד לבוא כלומ' על אפוטרופוסות שלהן משביע[ין אות]ה (ו)על שנתעסקה לאחר מיתה דלא מכח נכסי בעלה באה שבועה לו אלא מכח נכסי יתומי' המשביעין אותה שלא גנבה משלהן כל זמן שירצו ואפי' אינה תובעת כתובתה מהן (ו)נשבעת כדין אפוטרופוס כדתניא בשבועות [מ"ה ע"א] אילו נשבעין שלא בטענת בריא השותפין והאריסין והאפוטרופים שעבר על אפוטרופות של אביהם. כל זמן שתובעת. כלומ' אם תובעת כתובתה משביעין אותה ואם אינה תובעת אין משביעין אותה משום אפוטרופות שלהן ולקמן פריך אם תובעת מיבעי ליה. ישבע לכי גדלי יתמי ויהיב להו דידהו אי מיתי ליה לידי שבועה לישתבע להו ולא חיישינן דילמ' מימנעי אינשי מלמהוי אפוטרופוס אדיתמי דכיון דמינהו אבי יתומים אי לאו דעביד ליה טיבותא לא [הוה ממני ליה וכיון דעבד ליה טיבותא לא] מימנע אפילו ידע אנפשיה דאתי הוא לידי שבועה. אבל מינוהו בית דין דלית ליה שום טיבותא מימנע אי ידע דנשבע הוא לבסוף הואיל וחשדי ליה [הלכך] לא ישבע. מינוהו בית דין ישבע דמגו דאחשבוה והימנו ליה אפי' אתי לידי שבועה לא מימנע אבל מינהו אבי יתומים מימנע דאמ' מה לי צער זה אי עביד לי(ה) טיבותא בחייו [תו] לא (לימנע דיעביד) [ליעביד] לי טיבותא. (ו)ר' שמעון דאמ' אינה תובעת כתובתה אין היורשין משביעין אותה אפי' על העתיד לבוא [כלומר על אפוטרופסות שלהן כאבא שאול]. ה"ג ר' שמעון כאבא שאול דאמר מינאו אבי יתומים לא ישבע. ואשה נמי בעלה מינה אפוטרופיא. דודאי אי לאו דמינה בחייו אפוטרופא. לא הוה אפוטרופיא לאחר מיתתו ורבנן [ד]אמרי דאפי' על אפוטרופסות משביעין אותה כרבנן כל זמן דמשמע לטפויי את"ק והאי בציר מתנא קמא ואם תובעת כתובתה מיבעי ליה [אלא אמר אביי כו'] כל זמן שתובעת כתובתה יורשין משביעין אותה ואפי' כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך לא לי ולא ליורשי שהרי (י)אמרו חכמ' הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה והיינו כאבא שאול בן אימא מרים דאמ' אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמי' כו' דמשמע דלעולם משביעין אותה בשעת פירעון כתובה וכלישנא דאמר לה לההוא [דאבא] שאול אמתני' (ו)דכיון דמתני' היא ודאי פליגי רבנן עליה בבריתא ואמרי דהיכא דכתב לה אין משביעין אותה והא דתנן הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה לא אמרו אלא בדלא כתב לה ורבנן [דמתני'] אמרי (דמתני') אינו יכול להשביעה לא הוא ולא (ל)יורשיו כרבנן דברית' ואע"ג דאב' שאול בן אימא מרים יחיד הוא בברית' ולא אשכחן תנא דפליג עליה אפי' הכי כיון דבלשון יחיד קתני [לה] ודאי פליגי רבנן עליה וכי האי גונא [אשכחן] בכמה דוכתי שלא יתפרש לן בבריתא המחלוקת. וקאמרי' דרבנן פליגי עלה דההיא בריתא דבי [י]חידא[ה] נשנית. התינח דמצי[ת] לתרוצי האי כל זמן שתובעת כתובתה דאההיא קאי (כ)דקתני ואינו יכול להשביעה לא הוא ולא יורשיו ואתי ר' שמעון למימ' כל זמן שתובעת [כתובתה] יורשין משביעין אותה אינה תובעת כתובתה דקאמ' ר' שמעון מאי איכא למימ' כלומר [אכתי] איכא למיפרך אהייא קאי האי אינה תובעת דקאמ' ר' שמעון [ד]כיון דאאינו יכול להשביעה קאי ליתני כל זמן שתובעת ולישתוק אלא אמ' רב פפא כל זמן שתובעת ודאי אתי לאשמועינן דאבא שאול בן אימא מרים ואינה תובעת כתובתה [אתי] לאפוקי מדר' אליעזר דאמ' הרי זה משביעה על פילכה ועל עיסתה כל זמן שירצה ואפי' אינה תובעת כתובתה וממחלוקתו אתי נמי לאפוקי מתנא קמא דפלגי עליה דר' אליעזר דאמ' על אפוטרופיא משביעה כל זמן שירצה ואפי' אינה תובעת כתובתה אבל לא על פילכה. ור' שמעון פליג עלייהו ואמ' דאם אינה תובעת כתובתה אין משביעין אותה (א)לא על אפוטרופיא ולא על פילכה אלא בשעת תביעת כתובה משביעין אותה אפי' על פילכה. והוא הדין דבעל נמי [יכול להשביעה ופליג עליה דר' אליעזר דאמר אפילו על פילכה דאם אינה תובעת כתובתה אין משביעין אותה אפי' על אפוטרופיא והוא הדין דבעל נמי] אינו יכול להשביעה כל זמן שירצה אלא בשעת תביעת כתובתה. ואהכי לא קאמר לאפוקי מתנא קמא ואבא שאול דאמ' מינ(י)הו אבי יתומים ישבע דהא עדיפא דאפילו בחייו אינו יכול להשביעה על אפוטרופיא [של]ו ל"א ה"ג ר' שמעון כרבנן דאמרי הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה. ורבנן כאבא שאול בן אימה מרים דאמ' בין כך ובין כך אין משביעין אותה ולא סבירא ליה הבא ליפרע אינה תובעת כתובתה אמאי אינה יכול להשביעה. לר' שמעון דפליג אהא מתנית' [ל"ש].
<h2>דף פט.</h2>
ואין עמו כתובה ובעיא למיגבי כתובה בגיטה ואפקה עילויה וקא תבעא כתובה וקס"ד השתא [דבמקום] שכותבין כתובה עסיקינן וקסבר האי תנא דכותבין שובר וכשהבעל מודה בכתובתה עסיקינן. הילכך כ[י] תבעה מיניה כתובה (עסיקינן וקסבר) ואמרה [אבד] שטר כתובתי לא מצי טעין ל(י)ה בעל הביאי שטר כתובתיך וטלי דמסתפינא דלא תפיק עלאי יומא או לאחריומא שטר כתובתיך ותיגבי מינאי זימנא אחריתי. דאמרי' ליה זיל פרע לה וכתוב שובר (כיה) כי היכי דלא תיגבי ביה זימנא אחריתי. אבל הוציאה כתובה בלא גט וקא תבעה כתובתה ואמ' לה בעל היכן גיטיך ואמרה ל[י]ה אבד גיטי(ך) והוא אומ' לא כי אלא א[ת] אפקת ליה לגיטיך עלי וטמנת לה לכתובת[יך] והכריחוני בית דין לפרוע כתובתיך ונתקרע גיטיך בבית דין וכתבו לי בית דין שובר משום שטר כתובתיך שאם תוציאי עוד על יורשי שטר הכתובה ותבואי לגבות מכוח אלמנות [ותאמרי] לא נתגרשתי ולא נפרעתי יהא השובר לי לעד ואבד שוברי שהרי אמרו הוציאה גט ואין עמו כתובה גובה כתוב[ת]ה וכיון דלית[י]ה לגיטה בעין מצי טעין בעל (ב)בית דין קרעו ליה לגיטה ואגב דמצי טעין הכי מצי טעין [נמי] (ו)אבד שוברי הילכך לא תיפרע ואיכא למיפרך אסי' כיון דכותבין שובר אפי' בלא כתובה וגט נמי אי בעל מודה הוא מצי למיגבי כתובתה ואפי' מביאה גט וכתובה [נמי] מצי טעין כי האי גונא ור' פריך הכי וכמדומה לי דבלא גט וכתובה אינה יכולה ל(י)גבות הימנו כלום אבל הך פירכא (ו)איכא למיפרך אסיפא כיון דכותבין שובר היכי מצי טעין אבד שוברי ובגמ' מפר' לה לסיפא לרב כדאית(י) ליה ולשמואל כדאית ליה. וכן בעל חוב שהוציא שטר חוב ועבר עליו שביעית ואין עמו פרוזבול שהיו כותבין מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיין שכל חוב שיש לי אצל פלוני שאגבינו כל זמן שארצה כדי שלא תהא שביעית משמטת מלוה אומ' אבד פרוזבול. ולווה אומ' לא היה לך פרוזבול ושמטתו שביעי' הרי זה לא יפרע. מן הסכנה ואילך שהיו (ה)גוזרים שלא לקיים מצות והיו מתיראין שלא לשהות גט ופרוזבול. מפני השמד ושורפין (אותה) [אותן] לאלתר. דגט מצות איסור אשת איש הוא ופרוזבול מצות שביעית הוא. גובה כתובתה בלא גט. דלא מצי [בעל] טעין נתקרע בבית דין ופרוזבול נמי לא מצי טעין לא הוה ליה פרוזבול ושמטתו שביעית.
[ש"מ] מדקתני הוציאה גט ואין עמו כתובה [גובה כתובתה] ש"מ כותבין שובר [זה היה בגיליון ש"מ מדקתני גובה כתובה בהוצאת גט דלא חיישי דילמ' איערומי מיערמא והדרא ומפקא כתובה בבי דינא אחרינא ותיגבי לאחר מיתתו בתורת אלמאנא לומ' לא נתגרשתי ולא נפרעתי דהא ודאי בתורת גרושה לא הדרא גביא דהא קרעינן לגיטא וכי הדרא מפקא לכתובתה בלא גט תנן מתני' הרי אילו לא יפרעו ומיהו הוה לי למיחש שלא תמתין עד שימות ותיגבי בתורת אלמנא ומדלא חייש ש"מ כותבין שובר על כרחו של בעל ולא יכול להשמיט עצמו לומ' לא אפרע עד שתחזור לי השטר שמא תחזור ותוציאנו אלא אומ' לו פרע והיא תכתוב לך שובר עד כאן]. דאי אין כותבין שובר ליחוש כו' ובבא בתרא נקיטנן כמאן דאמ' אין כותבין שובר [אמר רב לעולם אין כותבין שובר] ומתנית' במקום שאין כותבין כתובה עסיקינין הילכך כי הוציאה גט ואין עמו כתובה לא מצי טעין בעלה עברתי על מנהג מקומינו וכתבתי ליך כתובה ומתיירא אני שלא תוציאי היום או מחר שטר כתובתיך [עלי ואיני פורע ליך עד שתביאי שטר כתובתיך] הואיל ולא מקום שכותבין כתובה הוא ולא מהימינן ליה אלא אמרי' [ליה] זיל פרע לה ולא מצי טעין נמי פרעתיך הואיל ושאר נשים גובות כתובתן של גיטין וכי הוציאה כתובה בלא גט במקום שאין כותבין כתובה יכול לטעון בעל פרעתיה לך בגיטיך דאפקת עלי ונתקרע בבית דין וצווחתי בפני בית דין שכתבתי ליך כתובה ולא השגיחו בי ומפני שהיתי מתיירא משטר כתובה זה שכתבתי ליך פייסתי את הדיינים שיכתבו לי שובר וכתבו לי ואבד והואיל ואין כותבין שובר מצי טעין אבד שוברי דהא [ד]אמרי' אין כותבין שובר משום תקנה דלוה הוא והיכא דקבעי איהו שובר כתבינן ליה ומשום שובר לא מרע כוחו ולא מידי דמצי טעין אבד שוברי ל"א אבד שוברי לאו דוקא קאמ' אלא אגב בדיחותא קאמ' הכי כלומ' (ז)את אומרת גיטי אבד ואנא נמי אמינא אבד שוברי כאדם המשחק בחבירו. אף במקום שכותבין כתובה מיתוקמה מתני' [וכדפרי' לה במתני'] דשמ' [מינ' ד]כותבין שובר. ופרכי' לשמואל כותבין שובר בתמיהא כלומ' שמואל דמוקים לה אף במקום שכותבין [כתובה דכותבין שובר] מתוקמה מתני' [לדידי] מפרשא לי מיניה דמר שמואל גופי' ולעולם בשאין כותבין שובר. והכי פירשה לי דאי (מתוקמה מתנית' מפרשא לי) מקום שאין כותבין כתובה הוא ואמ' בעל לה כתבתי ולא פרענא לה מידי עד שתביא השטר כתובה אמרי' ליה זיל אייתי ראיה דכתבת ל(י)ה ואי לא מיתת (לה) פרע לה והיינו דתנן הוציאה גט בלא כתובה גובה כתובתה א[י] לא מייתי עדים דכתב לה הואיל ומקום שאין כותבין הוא ואי מקום שכותבין כתובה היא ואמרה ליה פייסת מינאי לאינסובי לך בלא שטר כתובה ולא כתבתה לי כתובה מעולם עליה להביא ראיה דלא כתב לה הואיל ומקום שכותבין כתובה הוא והיינו נמי דקתני גובה כתובתה אי מיתייא סהדי דלא כתב לה [דכיון דמיתיא ראיה דלא כתב לה] תו ליכא למיחש דילמ' מפקא לכתובתה וגב[י]א בה ובעל לא מצי טעין לאחר נישואין בקשה ממני לכתוב לה וכתבתי לה ואיני משלם עד שתביא שטר כתובה דמסתפינא דלא תיגבי ביה זימנא אחריתי דהואיל ואית לה סהדי דלא כתב לה הויא איהי במקום שאין כותבין כתובה וגביא בגיטא. סיפא דקתני כתובה ואין עמה גט כו' מתריץ לקמן אליבא דשמואל. מיניה [ד]מר שמואל היינו שמואל גופיה ולאו מר שמואל דעלמ'. ואיידי דרב ענן תלמיד דשמואל הוה קרי ליה מר שמואל.
הדר ביה ממאי דאוקי[ם] לה למתנית' במקום שאין כותבין והוה סליק אדעתיה דלא מיתוקמא כלל במקום שכותבין. דבין במקום שכותבין ובין במקום שאין כותבין מתוקמא מתנית' דקתני גובה כתובה וקסבר תנא דמתנית' גט גובה עיקר כלומ' בין במקום שכותבין בין במקום שאין כותבין (והוה סליקא דעתיה דלא מתוקמה מתנית' דקתני גובה כתובה וקסבר תנא דמתנית' גט גובה עיקר כלומר בין במקום שכותבין בין במקום שאין כותבין) אם הוציאה גט בלא כתובה גובה על ידי גט עיקר כתובה דהיינו מנה מאתים. כתובה גובה תוספת. ואם הוציאה כתובה בלא גט גובה משהוסיף לה על מנה מאתים אבל מנה מאתים לית לה כיו[ן] דלית לה גט. הילכך קתני הוציאה גט ואין עמו כתובה גובה כתובתה כלומ' עיקר כתובתה בלא תוספת דממה נפשך גביא עיקר דאי מקום שאין כותבין [הוא] ואמ' איהו כתבתי אמרי' ליה זיל שלים מנה מאתים דאפי' אי הדרה ומפקא כתובה עליך לא גביא מינך אלא תוספת ואי מקום שכותבין הוא לא מצי נמי למעכב לה עיקר משום שטר [כתובה] דאפי' אי הדרה ומפקא לה לא גביא מיניה לעולם עיקר כתובה בשטר כתובה ולא מצי טעין נמי פרעתי הואיל וגט בידה ואמרן דבגט גובה עיקר. כל הרוצה להשיב ישיב. כלומר מהשתא כל מאן דבאעי לאותובי תיובתא ליתיב דודאי מתנית' הכי איתה ולית לה שום פירכא. ולקמן פריך אליבא דרב סיפא דקתני כתובה ואין עמה גט. בשלמ' לשמואל דאמ' בין עיקר בין [תוספת] נפרעין על פי הגט ומוקים לה למתני' אף במקום שכותבין ומפ' לה דבמקום [שאין] כותבין עליו להביא ראיה מוקים לה נמי לסיפא במקום שאין כותבין ואהכי לא יפרע[ו] דמצי טעין שכבר גבתה בגט דאפקא (ב)גט בלא כתובה וטענתי כתבתי ואמרו לי להביא ראיה ולא מצאתי ראיה ופרעתי ונתקרע הגט בבית דין ולפי שהייתי מתיירא משטר כתובה זה שכתבתי לה פייסתי בית דין לכתוב לי שובר וכתבו לי ואבד שוברי והואיל [ו]אין גט בידה ואמרי' אין כותבין שובר מצי טעין אבד שוברי. אי נמי [ב]בדיחותא [מצי] אמ' לה אבד שוברי ובמקום שכותבין כתובה לא מתוקמא סיפא אליבא דשמואל דכיון דהוציאה כתובה [לא] מצי טעין בעל כבר גבתה כתובתה בגט שהוציאה עלי גט בלא כתובה ואמרה לא כתבת לי והביאה ראיה דלא כתבתי לה ופרעתי דהא קא חזינא דכתב לה הילכך לא מיתוקמא סיפא אליביה אלא בשאין כותבין משום הכי מהימן [במאי] דאמ' כבר פרעתי על פי הגט דאמ' כשתבעתני על פי הגט ואמרתי בבית דין כתבתי לה כתובה ואמרו לי הבא ראיה ולא מצאתי אמרו לי פרע לה(ו) ובקשתי מהן שובר אמרתי הואיל ועל כרחי אני חייב לפרוע טוב לי שיהא שובר בידי וכתבוהו לי ואבד. אלא לרב דאמ' אין נפרעין על פי הגט אלא עיקר ומפ' למתני' דקתני גובה כתובתה דהיינו עיקר כתובה. השתא כי מפקא כתובה בלא גט אמאי לא [יפרע] נהי דעיקר כתובה לא גביא בהאי שטר כתובה [דמצי טעין בעל כבר גבתה עיקר בגט הואיל וליכא גט בידה אבל תוספת מיהא תגבי בהאי שטר כתובה]. דמתוספת ודאי לא מצי טעין דפרע דבגט אינה גובה תוספת והואיל ואין שובר בידו לא ליהמנוה הואיל וכתובה בידיה של זאת [הכא במאי עסקינן כשאין שם עדי גרושין] סיפא דמתניתין כשאין שם עידי גירושים דהואיל ואין גט בידה ואין לה עדים (סיפא דמתניתין כשאין שם עידי גירושין דהואיל ואין גט בידה ואין לה עדים) שגירשה מגו דיכיל למימ' וכו' והא דאמ' רב המנונא בפ' האשה שנתאלמנה [כ"ב ע"ב] האשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת. דחזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה היינו לינשא לאחר אבל לגבות כתובה כל זמן שלא נשאת לאחר ואין לה עידי גירושים יכול למימ' איכתי לא אחייב[נ]א ליך כתובה דהא לא גרש[ת]יך מעולם ואהכי נאמן אמאי דקאמ' פרעתי.
<h2>דף פט:</h2>
רבן שמעון [בן גמליאל] פליג אסיפא דרישא וקאמ' דגובה כולה כתובתה שלא בגט דאי אפשר לשהות (לה) גיטא משום סכנת שמד ואי ליכא עידי גירושים במאי גביא עיקר כתובה דהא [ב]גט לא מציא גביא דליתיה גבה משום סכנה ומן הסכנה ואילך לא משכחת אשה דגביא עיקר כתובה אלא בעידי גירושים ומדסיפא בדאיכא עידי גירושים סיפא דרישא נמי בדאיכא עידי גירושים ומשני כולה רבן שמעון ולא גריסנא הכא אלא. אבל יש שם עידי גירושים דלא מצי למימ' לא גירשתיה. גביא תוספת ועיקר. כלומ' אבל עיקר אי מפקא גיטא וכו' לא גביא. אע"ג דאיכא עידי גירושים. ומן הסכנה ואילך אינו כן. לרב דאמ' אינה גובה עיקר אלא בגט. אלמנה מן הנישואים דלית לה גט במאי גביא. אמ' להו בעיד[י] מיתה גביא עיקר דאין לך גט גדול מעידי מיתה. וליחוש דילמא גירשה [בח]ייו ושתקא ולא תבעה כתובתה עד דמית (דליכא למיחש לגירושין סמוך למיתה שעה אחת וכסבורין אנו שיושבת תחת בעלה היתה עד שעת מיתה). ואזלא ומפקה עיקר בעידי מיתה. ולימים לאחר שנשתכח הדבר אזלא ומפקא גיטה וגביא ביה עיקר זימנא אחריתי. ומשני ביושבת תחת בעלה. כלומ' כי קאמרי' גובה עיקר בעידי מיתה היכא דיתבא תחת בעלה עד שעת מיתה [ודילמא סמוך למיתה גירשה דאיכא למיחש לגירושין סמוך למיתה שעה אחת וכסבורין אנו שיושבת תחת בעלה היתה עד שעת מיתה] ואזלא ומפקה בעידי מיתה והדרה וגביא עיקר בגיטה ומשני התם איהו בעל הוא דאפסיד אנפשיה (ד)כיון דסמוך למיתה גירשה ולא אודע להו ליורשין דלא ליתבו לה עיקר אי לא מפקא גיטא. (ו)אלמנה מן האירוסין שלא ישבה תחתיו מעולם דאית לה עיקר כתובה כדאמרן אלמנה מן האירוסין גובה מנה מאתים ואע"פ שלא (נ)כתב לה שטר כתובה במנה מאתים. דלמא גירשה. מן האירוסין. ושתקה לה עד דמית ואזלה וגביא בעידי מיתה והדרה ומפקא גיטא זימנה אחריתי ואלמנה מן האירוסין ליכא למימר ביושבת תחת בעלה. ה"ג אלא במקום דלא אפשר. דלא מצי יורש למיטען לאשה אחוי גיטיך וטלי כגון אלמנה מן הנישואים דגביא בעידי מיתה כתבינן שובר ולא(ו) אוקמנא ל(י)ה ביושבת תחת בעלה דאי לא תימא הכי דבמקום דלא אפשר כותבין שובר עידי מיתה גופיהו במקום שאין כותבין כתובה ואין היורשין יכולין לומ' לה החזירי לנו שטר כתובתיך ניחוש כו' ומפקא עידי מיתה אחריני אלא ודאי במקום דלא איפשר כו' דהא [ד]אמרי' אין כותבין שובר היינו היכא דבעל קיים דמצי טעין אחוי גיטיך וטלי [עיקר כתובתיך] וגבי לוה [נמי] מצי טעין אחוי שטרך וטול. אבל בעידי מיתה כתבינן שובר ואי לית ליה ליורש שובר איהו הוא דאפסי' אנפשיה וגביא בגיטא זמנא אחרינא דאית לה כתובה מנה מאתים אפי' לא כתב לה. דמשום [ד]קסבר רב דאית לה מנה מאתים אפילו לא כתב לה אש[ת]מיט ל[י]ה מפירכא דאותיבו ליה רב כהנא ורב אסי ושני ליה במקום דלא אפשר כתבינן שובר דילמ' בדכתב לה קתני דגובא את הכל בין עיקר ובין תוספת אבל אי לא כתב לה אפי' עיקר נמי לא גביא ולא מידי וכיון דלא גביא אלא בשטר איפשר הוא [ד]מצי טעין יורש אחוי שטר כתובתיך וטלי ואלמנה מן הנישואין [בלא שטר] נמי גביא כתובתה ואי אפשר היא ולרב דאמ' דלא גביא עיקר אלא בגט איכתי איכא למיפרך ליה וליחוש דילמ' גירשה כו' [ולא מצי לשנויי] במקום דלא אפשר כתבינן שובר דהא בין לגבי אלמנה מן האירוסין בין לגבי אלמנה מן הנישואין איפשר בשטר כתובה. לאפוקי מדר' אלעזר דאמ' אפי' (לא) כתב לה מנה מאתים ותוספת א[ין] לה תוספת כלל מן האירוסין (בין) שלא כתב לה תוספת אלא על מנת כו' ודוקא נמי דבדכתב לה קא מיירי. מנה מאתים הוא דאית לה מן האירוסין ותו לא. ואלא בתימה. לא אונן. בין שהוא ישראל ובין שהוא כהן דאונן אסור בקדשים ישראל במעשר ובקדשים קלים. כהן בקדשים קלים ובקדשי קדשים. ולא מיטמא לה אם הוא כהן דלא קרינא ביה כי אם לשארו עד שתינשא. ואם הוא ישראל אסור ליטמא סמוך לרגל דישראל חייבין לטהר עצמן כדקיימא לן בחגיגה מו[ב]נבלתם לא תגעו. אוננת שלא תאסר באכילת קדשים. ולא מיטמאה לו בין כהנת בין ישראלית ומשום טהרת הרגל נגעו בה דלגבי כהנת לא שייכא טומאה כלל כדאמרינן בתורת כהנים. אמר אל הכהנים בני אהרן ולא בנות אהרן גובה כתובתה מהאירוסין. (ו)איצטריך ליה. ואיידי דאיצטריך למיתני מתה אינו יורשה תנא נמי מת הוא גובה כתובתה ולעולם בדכתב לה. בעינא דאינסובי ביה בהאי גיטא ולא שבקא לן למיקרעיה דהא אינה נאמנת לומ' גרושה אני אלא בפני בעלה ושלא בפני בעלה מיבעי ל(י)ה גיטא ומשני דקרעינן ליה וכו'.
שני גיטין כלומ' הוציאה עליו שני גיטים וב' כתובות כגון שכתב כתובה בניסן וגט באייר. וכתובה בסיון וגט בתמוז שהחזירה ולא נתרצתה לינשא לו עד שכתב לה כתובה אחרת וחזר וגירשה גובה שתי כתובות דכיון דשיעבד נפשיה וכתב לה בחזרה אית לה נמי כתובה דחזרה. אבל קדמו שתי כתובות לגט הראשון לא שהרי כשהחזירה לא כתב לה כתובה ותנן בסיפא שתי כתובות וגט אין לה אלא כתובה אחת. למדנו שהכותב לאשתו שתי כתובו' אינה גובה אלא כתובה אחת. ואי משום דגירשה ואהדרה הא תנן כתובה אחת ושני גיטין אין לה אלא כתובה אחת שעל מנת כתובה ראשונה החזירה כתב שתי כתובות אחת בניסן ואחת באייר וגט בסיון גובה באי זו שתרצה ואינה גובה אלא כתובה אחת והיינו דאמרי' בגמ' אי בעיא בהא גביא [אי בעיא בהא גביא] וכגון דלא כתב לה בכתובה שניה ואוסיפית ליך כתובה זו על כתובה קמייתא וכדאמרי' בפר' נערה שנתפתתה [מ"ג ע"ב] הוציאה עליו שתי כתובות אחת שלמאתים ואחת שלשלש מאות באתה לגבות מאתים גובה [מזמן] ראשון (של) שלש מאות גובה מזמן שיני ואוקימנן התם כדלא כתב לה ואוסיפת ליך מאה אמאתן. כתובה גט [ועדי] מיתה שגירשה והחזירה ומת כשהיא תחתיו אינה גובה אלא כתובה אחת ואכתובה ושני גיטים נמי קאי. (קניין אינו כלום) אי בעיא בה[אי] וכו' כלומ' מדקתני שתי כתובות וגט אחד אין לה אלא כתובה אחת ולא קא מפרש או ראשונה או שניה ש"מ אי בעיא בהאי שטר כתובה גביא ואי בעיא בהאי שטר שיני גביא אבל אין לה אלא אחת. שני שטרות. כגון ששניהם במכירה או שניהם במתנה לאדם אחד וכגון שמכר באחריות. ביטל זמן דשטר שני [את הראשון ואם מכר מזמן ראשון עד זמן שני] מנכסיו ששיעבד לזה אינו יכול ליטרוף אם נטרפה הימנו דאימר עד זמן שיני (ד)אחולי אחליה לשיעבודיה ושניהם במתנה נמי אם [נתן] אותו שדה עצמו שנתן לזה לאחר בין זמן ראשון לזמן שיני הוה ליה (ל)אותו אחר קדים וקנה. אי נמי שרצה נותן המתנה ללות ולא היה לו קרקע לשעבד לו וביקש ממקבל מתנה לכתוב לו שטר אחר כדי שיהא [שטרו] שלמלוה קודם למתנתו של זה. ואודויי אודי ליה ואהכי אמרי' ביטל שיני את הראשון.
<h2>דף צ.</h2>
הוציאה גט [ו]כתובה. ועדים שמת בעלה כשהיא תחתיו אם זמנו של גט קודם זמנו של כתובה ודאי האי גט אכתובה אחרת נכתב וגובה שתי כתובות שכשהחזירה כתב לה כתובה דמזמן שיני ואליבא דרב גובה בגט עיקר ובכתובה תוספת. דהיינו ב' כתובות ולשמואל גובה שתי כתובות שלימות ומוקים לה לבריתא במקום שאין כותבין דאמרי ליה לבעל אייתי ראייה דכתבת לה ואי לא מצי מייתי גובה בגט ובשאינו יכול להביא ראייה עסיקינן. ומיתה. ועידי מיתה ובאת לגבות שתי כתובות אחת בתורת גירושין ואחת בתורת אלמנה. ואם זמן כתובה קודם לזמן הגט [אין לה] אלא כתובה אחת שכשהחזירה לא כתב לה כתובה כלל ועל דעת כתובה הראשונה החזירה.
ה"ג קטן שהשיאו אביו וכתב אביו לאשתו כתובה גדולה בשמו של קטן כתובתו קיימת לכשיגדיל ואפי' תוספת ואע"פ [שאין] מעשה קטן כלום שעל מנת כן קיימא. לכשיגדיל. [ו]לא עירער על כתובתה. וכן גר. שכתב כתובה לאשתו בגיותו ונתגיירו כתובתה קיימת ואפי' תוספת ואע"ג שקניין גוי אינו כלום מפני שעל מנת כן קיימא בכניסתו ליהדות. ולא שנו דכתובתן דקטן וגר קיימת אלא מנה מאתים דתקון לה רבנן אפי' בדלא כתב לה. אבל תוספת לית לה דאדעתא דתוספת לא קיימא חידשו בכתובה לאחר שהגדיל קטן וגר לאחר שנתגייר. שהוסיפו בכתובתן קטן שהגדיל וגר לאחר שנתגייר נוטלות מה שחידשו [ו]הוסיפו על כתובתן חידישו אין גביא תוספת אבל לא חידשו לא גביא תוספת דמעיקרא כשהיה קטן או כשהוא גוי. אכולה מילתא. כלומ' אכולה כתובה בין עיקר בין תוספת קאמ' דקיימת.
מי שהיה נשוי לשתי נשים ומת בחיי שתיהן קודמת. דחוב שלה קודם לחוב השניה ואין לשניה אלא מה ששירה ראשונה ואם מתו ולא גבו כתובתן בחייהן ובאין יורשיהן לגבות כתובת אימן. [יורשי הראשונה] קודמין ונוטלין ומה שנשתייר מהן נוטלין בני השניה [בשביל] כתובת אימן ומתה בחייו דהשתא ירית לה (ל)בעל. ומת הוא הויא הך שניה כבעלת חוב כנגד בני ראשונה גובה חוב כתובתה תחילה. ואם יש שם מותר דינר נוטלין אותו בני ראשונה משום כתובת בנין דיכרין ואע"ג דליכא מותר דינר יתר על שתי כתובות דכתובה נעשית מותר לחברתה כדמפרש בגמ' ואם לא הספיקה לגבות כתובתה עד שמתה יורשיה נמי קודמין דכתובת אימן חוב הוא [ג]בייהו ואחר כך נוטלין יורשי ראשונה כתובת בנין דיכרין [מדקתני לישנא דקודמת ולא קתני] והשניה אי[ן ל]ה. במקום דליכא אלא כדי כתובה אחת (מדקתני לישנא דקודמת) שמ' מינה קודמת לכתחלה אבל אם קדמה שניה ותפסה לא מפקינן מינה. מאוחר. מחלוקת בבבא בתרא [לקמן צ"ד ע"א] דאיכא דאמרי מה שגבה לא גבה. ומאי קודמת דקתני לגמרי משמע ואפי' תפסה שניה וליכא נכסים לשלומי לראשונה מפקינן משניה ויהבינן לראשונה דאשכחנן קודם [ד]לגמרי הוא כדתנן בן קודם לבת דאפי' תפסה בת מפקינן מינה כדאמרן בפ' נערה שנתפתתה [נ"א ע"א] מוציאין לבנים מן הבנות איכא דאמרי מדלא קתני כו' אלא קתני הראשונה קודמת ומשמע לגמרי. איידי דבעי(א) [למיתני] שנייה ויורשיה קודמין דההוא קודמין ודאי לגמרי הוא כיון דיורשי שנייה בני בעלת חוב ויורשי ראשונה אינן אלא יורשין בעלמא דירתון תנן הילכך אי תפסי יורשי ראשונה מפקינן מיניהו. תנא נמי הראשונה קודמת לשניה ולאו משום דלגמרי הוא דכיון דשנייה נמי בעלת חוב היא אי קדמה ותפסה לא מפקינן מינה.
<h2>דף צ:</h2>
ש"מ אשתו אחת מתה בחייו ואחת מתה לה אחר מותו קודם שגבתה כתובתה יש להן לבני הראשונה כתובת בנין דיכרין ולא חיישינן דלא לייתו בני שנייה לאינצויי לבני ראשונה ולמימ' להון אתון קא ירתון אבונא דקירתיתון כתובת בנין דיכרין דהא אבונא ירת לה לכתובת אימכון. והשתא קא ירתיתו ליה לאבונא [ואנן לא ירתינן מידי מאבונא] וחוב אמינו אנו יורשים ואילו רצתה אימנו למכרה בחייה או לינשא לבעל שוב אין לנו חלק בכתובתה הילכך לא ירתינן מידי מאבונא וממאי קא(י)מנא דאחת בחייו ואחת במותו יש להם כתובת בנין דיכרין מדקתני כו' הא איכא. יתר על כדי כתובה השנייה שקלי יורשי הראשונה משום כתובת [בנין] דיכרין וש"מ כתובה של שנייה שהיא בעלת חוב הויא מותר לבני [הראשונה] ואע"ג דלא תקון כתובת בנין דיכרין אלא אם כן יש שם מותר על שתי כתובות דינר [כי היכי] דלא מיעקרא נחלה דאורית' כדתנן בפירקין [צ"א ע"א] ופרשי' טעמ' בפר' נערה שנתפתתה [נ"ב ע"ב]. הני מילי כי מיתו שתיהם בחייו דתרויהו אתו בתורת [כתובת] בנין דיכרין אבל אחת בחייו ואחת במותו שהשניה נגבית בתורת חוב דמצו אמרי בני ראשונה לבני שנייה כתובת אימכון חוב הוא דהוא אבונא משעבד לה בחייו ועלן דידן ועליכון רמי לפרוע חוב אבינו מירושה שנפלה לפני כולנו. והשתא גביתו לה מאמצע הירושה ולא מיעקרא הכא נחלה דאוריתא הילכך כתובה זו נעשית כמותר לירושה ושקלי בני ראשונה כתובת בנין דיכרין ואע"ג דליכא שם מותר דינר לנחלה [דההיא] כתובה [ד]פרעי הוי להו נחלה דאורית' מדלא קתני [ויורשיה] קודמין ליורשי הראשונה ואי איכא יותר מיכדי כתובה שנייה שקלי בני ראשונה אם יש שם מותר דינר וליטרופינהו לבני שנייה דכתובת בנין דיכרין קדמה לכתובתה של שנייה אלא ודאי לא טרפא ממשעבדי וירתון תנן דהכי תנן בפרק נערה ובנין דיכרין דיהוו ליכי מינאי אינון ירתון כסף כתובתיך ומה ירושה לא טרפא ממשעבדי אף כתובת בנין דיכרין לא טרפא (אלא) ממשעבדי. ומאי קודמין לנחלה דקודמין שנייה ויורשיה למישקל כתובה מקמי דפליגי השאר ביחד בני שנייה בהדי בני ראשונה במקום נחלה ולא כדקאמרת דהדר שקלי בני ראשונה כתובת בנין דיכרין וכי תימא למא לי למיתנא קודמין ליורשי ראשונה דמשמע דקדמי בני שנייה והדר ירתי בני ראשונה כתובת אימן ליתני שנייה ויורשיה קודמין לנחלה. (ו)ה"ג אידי דתנא שנייה ויורשיה תנא נמי ליורשי הראשונה ולא משום דשקלי כתובת אימן ודקאמרת כתובה כו' כלו' ואפי' אם תימצא לומ' דלאו מילת' היא דאמרי' קודמין [לנחלה אלא קודמין] לכתובה דאי איכא שקלי בני ראשונה כתובת אימן פריכנא לך דמיהא ליכא למשמע מינה כתובה אי נעשית מותר לחברתה או לא דדילמא בדאיכא מותר דינר עסיקינן. (ואם) [ו]אחת בחייו [וכו'] תנאי היא דאיכא דאמרי אית להו כתובת בנין דיכרין ולא חיישינן [לאנצויי ואיכא דאמרי לית להו דחיישינן] לאנצויי בני בעלת חוב אתם כלומ' יש לכם כח וחוזק לגבות חוב אמכם ואין לנו כח לעכב עליכם. ועכשיו שכן [הוא טלו] אתם כתובת אמכם וצאו ואנו ניקח [כתובת בנין דכרין ואח"כ נחלק] המותר עמכם ר' עקיבה אומ' כבר קפצה נחלה. כלומ' מההיא שעתא דמית האב ועדיין שנייה קיימת קפצה כתובת הראשונה בנחלה (אפי') לפני בני שניה ואין נוטלין בני [ראשונה] כתובת אימן אלא חולקין בשוה. דמר סבר. בן ננס. והוא הדין לבעל חוב כשמיתו שתיהן בחייו בניה של זו נוטלין כתובת בנין דיכרין ובניה של זו נוטלין כתובת בנין דיכרין ובלבד שיהא מותר דינר על שתי כתובות. אי איכא מותר דינר וההוא מותר דינר משועבד לבעל חוב ופרעי לה בין כולהו חשבינן ליה לההוא פרעון נחלה דאוריתא [ו]אילו ואילו נוטלין כתובת אימן. מר סבר בן ננס כתובה נעשית מותר לחבירתה והיינו דקאמ' יכולין בני הראשונה [לומר] אתם [בני] בעלי חוב אתם דכתובת אימכם שהיא בעלת חוב נעשית מותר דינר. הילכך טלו כתובת אימכם וצאו. ואנו ניקח המותר בכתובת בנין דיכרין. ובדליכא אלא שיעור שתי כתובות מיירי. ומר סבר ר' עקיבא אין כתובה נעשית מותר לחבירתה והוא הדין לבעל חוב דמותר דינר המשועבד לבעל חוב לא חשבינן ליה נחלה דאוריתא והיינו דקאמ' כבר קפצה כתובה ראשונה נחלה בפני כולן כיון דליכא מותר דינר.
ואמינא להו לרבנן דבי רב. כי פליגי בכתובה. דבן ננס סבר כתובה נעשית מותר ור' עקיב' סבר לא הוי מותר. אי הכי כיון דר' עקיבה לא חשיב לה נחלה (אלא) לכתובה דאחת בחייו אלא משום דליכא מותר דינר כבר קפצה נחלה משמע דאחת בחייו ואחת במותו לעולם הויא נחלה ואפי' איכא מותר דינר דאי איתא ד[ב]כתובה נעשית מותר פליגי אם יש שם מותר דינר מיבעי ליה [ד]הוא משמע מתו אחת בחייו ואחת במותו אם יש שם מותר דינר נוטלין בני הראשונה כתובת בנין דיכרין. ואם לאו חולקין בשוה דכתובה אינה נעשית מותר לחבירתה. אלא אמ' רב יוסף בכתובה כולי עלמ' לא פליגי דנעשית מותר לחבירתה ובריתא נמי בדליכא מותר דינר ובאחת בחייו ובאחת במותו פליגי. והיינו דקאמ' בן ננס בני בעלת חוב אתם וכיון דחוב הוא נעשית מותר לחברתה ואחת בחייו ואחת במותו יש להם כתובת בנין דיכרין ור' עקיבא סבר כבר קפצה נחלה דאחת בחייו ואחת במותו לעולם אין להם כתובת בנין דיכרין ומשכחת לה לר' עקיבא כתובה נעשית מותר לחברתה. כגון שנשא שלש נשים ומתו השתים בחייו ואחת במותו והך דמתה לאחר [מיתה] יולדת נקבה הוה דלאו בת ירושה היא וליכא למיחש לאינצויי ובכי האי גונא מודה ר' עקיבא דיורשי שתים נוטלין כתובת בנין דיכרין ואע"ג דליכא אלא כשיעור שלש כתובות דכתובתה דבת נעשית מותר לחבירתה. כ"ש. באין בניה של זו שניה אחר מיתתה ונוטלין כתובת אימן מפני שהן בעלי חוב והשאר חולקין בשוה ואין בני הראשונה נוטלין כתובת בנין דיכרין. ואם לאו חולקין בשוה כלומ' מה שנשתייר מכתובת בני שנייה חולקין בשוה. ד[ב]כתובת בני השנייה ליכא מאן דפליג. ר' שמעון סבר אחת בחייו ואחת במותו יש להם כתובת בנין דיכרין היכא דאיכא מותר דינר [ור' שמעון ותנא קמא לית להו כתובה נעשית מותר לחברתה ותנא קמא סבר אין להן ואפילו איכא מותר דינר].
<h2>דף צא.</h2>
בדינר ממקרקעי (ו)קמיפלגי דבענן מותר דינר ממקרקעי אבל לא ממטלטלי ותנא קמא סבר בני שנייה נוטלין כתובת אימן ולא בני [ראשונה] כי ליכא מותר דינר [אלא] מטלטלי ור' שמעון סבר אם יש שם מותר דינר כל שהוא ואפי' מטלטלי נוטלין בני ראשונה כתובת אימן. יתר על שתי כתובות. אלמא ר' שמעון (סבר) בעי מותר דינר. ממקרקעי [ב]דינר ממשעבדי דאיכא מותר דינר מקרקעי דמשעבד לבעל חוב. דתנא קמא סבר אי איכא מותר דינר מבני חורים נוטלין בני הראשונה כתובת בנין דיכרין. ובריתא ב[ד]איכא מותר דינר משועבד הילכך נוטלין בני השנייה כתובת אימן והשאר חולקין בשוה. ור' שמעון סבר אם יש שם מותר דינר כל שהוא אפי' ממשעבדי נוטלין בני הראשונה כתובת בנין דיכרין (ובריתא בדאיכא מותר דינר משועבד הילכך נוטלין בני הראשונה כתובת בנין דיכרין), לשון זה אינו עיקר. [אי הכי דר' שמעון סבר אפילו ממשעבדי הוי מותר לכתובת בנין דיכרין] האי דקתני במתני' עד שיהו שם נכסים שיש להם אחריות [יתר] על שתי כתובות. כיון שיש שם מותר דינר מיבעי ליה. דכיון דאוקמת דתרויהו סבירא להו דמותר מקרקעי בענן ובדינר משעבדי קא מיפליגי. קס"ד דכי היכי דפליגי בבריתא הכי נמי פליגי במתני' [במותר] משעבדי. דאי לאו במותר משעבדי (ודאי לאו במותר משעבדי) פליגי במאי פליגי כיון דתרויהו בעו מותר מקרקעי. וקס"ד דרבנן דבריתא היינו רבנן דמתני' והשתא ר' שמעון הוא דמיקיל בשלמא לישנא דבריתא דקתני אם יש שם מותר דינר [מצית לתרוצי אם יש שם מותר דינר] כל דהו אפי' משעבדי. אלא לישנא דמתני' דקתני עד שיהו וכו' היכי תרצת ליה לקולא (ואי בעי) ואיבעי ליה למיתני כיון שיש שם מותר דינר דמשמע כיון דיש שם מותר דינר כל דהו אפי' ממשעבדי. אלא הכא בפחות מדינר קא מיפלגי בבריתא תנא קמא סבר דינר ולא פחות מדינר הואיל ואיכא פחות מדינר נוטלין בני השנייה כתובת אימן והשאר חולקין בשוה ור' שמעון סבר אפילו פחות מדינר הוי מותר הילכך אילו ואילו נוטלין כתובת אימן והשתא מיתרצ(נ)א מתני' דקתני עד שיהו שם. דהא[י] מתרץ מוקי לה לפלוגתא [דמתני'] בדינר מקרקעי ושתי מחלוקת בדבר. בריתא ומתני' בריתא בדינר שלם ומתני' בדינר מקרקעי והא ר' שמעון דינר קאמ' בין במתני' בין בבריתא. וכי תימא איפוך. מתני' ובריתא [והכי] אפכינן [לה] למתני' היו שם בנכסים בראוי אינן כמחזק דברי ר' שמעו' וחכמי' או' אע"פ כו' ובריתא נמי ונוטלין כתובת אימן דברי ר' שמעון וחכמי' אומ' אם יש שם מותר דינר וכו' ובעית למימר דר' שמעון בעי דינר שלם ורבנן סברי אפי' פחות מדינר תנא קמא נמי דינר קאמר כלומ' אפי' כי אפכת לה לא מצית למימ' דבפחות מדינר פליגי דהא תנא קמא נמי דינר קאמ' כדאפכת לה וחכמי' או' אם יש שם מותר [דינר] ובמתני' נמי קאמרי עד שיהא שם [מותר] דינר. אלא כי הנך תרי לישני דלעיל בדינר מקרקעי [ו]בדינר משעבדי דבחד מהני תרי לישני פליגי או בדינר מקרקעי או בדינר משעבדי ואיפוך לה למתני' גרידתא וחכמי' אומ' עד שיהא שם וכו' וכי אמרת דר' שמעון אית ליה דינר [מטלטלי] אי נמי דינר משעבדי ליכא לאקשויי ממתני' כדפרכי' לעיל. ל"א עיקר. [ה"ג] אי הכי ר' שמעון או' אם יש שם מותר דינר ואבריתא קאי והואיל ובדאיכא מותר מוקמת ליה אלא שמשועבד ור' שמעון לקולא [אמר] ה[ואיל] ויש מותר דינר והכי (אמ') איבעי ליה למיתני הואיל ויש שם מותר דינר אילו נוטלין כו' דהא דקתני אם יש משמע שאין שם מותר דינר. וכי תימא איפוך פירוש דפרישנא בפלוגתייהו [איפוך] ואמ' באין בניה של זו דקאמ' תנא קמא אבני ראשונה קאי וקאמ' דשקלי כתובת בנין דיכרין. ואתא ר' שמעון למימ' אם יש שם מותר [דינר] שלם נוטלין. ואם לאו אלא פחות [מ]דינר יש חולקין בשוה. והא(י ד)תנא קמא דמתני' דקאמ' ר' שמעון עלייהו אפי' יש שם נכסים שאין להם אחריות אינן כלום. דינר קאמ'. דקתני היה שם יותר דינר וכו' ותנא קמא דמתני' הוא תנא קמא דבריתא. אלא כי הני תרי לישני קמאי בדינר ממקרקעי או בדינר משעבדי. ואיפוך תריצתא והכי קאמ' תנא קמא באין בניה של ראשונה גם הם ונוטלין כתובת אימן משום תנאי בנין דיכרין ואע"ג דליכא אלא מותר דינר מטלטלי או משעבדי ואתא ר' שמעון למימ' אם יש שם מותר דינר מקרקעי ובני חורין אילו נוטלין וכו' והשתא דר' שמעון לחומרא לא שייך לאותובי הואיל ויש שם מותר דינר מיבעי ליה. בשלמא אי אשמעי' הילכת' דאחת בחייו וכו' אי לא לא להכי איצטריך לאשמועינן כתובה נעשית מותר ואע"ג דליכא מותר דינר יש להן כתובת בנין [דיכרין] ואנא ידענא דאחת בחייו ואחת במותו וכו' דאם אין להן כתובת בנין דיכרין למאי נעשית כתובתה מותר אי לאו לכתובת בנין דכרין. אי אשמעינן הכי הוא אמינא אימתי נעשית מותר לחברתה בזמן שנשא שלש נשים ומתו שתים בחייו ואחת במותו וזו שמתה במותו והיא בעלת חוב ושבקא בת דלאו יורשי האב היא ושקלא חוב אמה ולגבי הך בת ליכא למיחש לאינצויי דהא לית לה ירושה בהדי אחין ואותה כתובה קאמ' דהויא מותר להנהו שתי כתובות דשתי נשים שמתו בחיין [דבני ראשונה שקלי] בכתובת אימן ובני שנייה נמי שקלי בכתובת אימן אבל אחת בחייו ואחת במותו והן זכרים אתו לאינצויי בני ראשונה ובני שנייה כדפרישנא לעיל. ולא ליהוי מותר ולא לישקלי בני ראשונה כתובת בנין דיכרין קמ"ל דלא ליחוש לאינצויי.
ויתומים של ראשונה ושנייה מבקשין כתובת אימן בתנאי כתובה דכתב לה בעל ובנין דיכרין דיהוי[ין] ליכי מינאי אינון ירתון כסף כתובתיך חולקין בשוה כשאר כל ירושות לפי חשבון הגולגולת כדמפרש טעמ' בפ' נערה [נ"ב ע"ב] דבמקום דמיעקרא נחלה דאוריתא לא תקון לה רבנן [תנאי] כתובה. היה שם מותר דינר על שתי כתובות דההוא מותר דינר קאי במקום נחלה דאורית' ופלגי ליה בשוה [אל]ו נוטלין כתובת אימן ונפקא מינה דאי הויא כתובה של זו אלף זוז ושל זו חמש מאות נוטלין בני כתובה (אי נמי אפי') גדולה כתובת אימן ובני מועטת חמש מאות. אי נמי אפי' שתיהם שוות נפקא מינה דאי לית לה לחדא מיניה[ו] אלא חד ברא ולאידך אית לה ד' שקיל חד לקביל ד'. אם אמרו היתומים הללו שכתובתן אימן גדולה או שהן מועטין הרי אנו מעלים נכסי אבינו ביותר דינר שאם כתובת אמן אלף זוזי בעי למישקל קרקע שוה אלף זוז באלף זוז [וזוז] כדי שיהא שם מותר דינר ויטלו כתובת אימן ואותו זוז [של] העלאה יחלוקו כולם בשוה. שמין את הנכסים בשויהן ואי איכא מותר דינר נוטלין כתובת אימן ואי לא לא. בראוי. שבשעה שמת אביהן של אילו לא היה שם יותר על שתי כתובות ועדיין היה אבי אביהן קיים שירושתו ראויה לו לאביהן וקודם שבאו ליטול כתובת אימן (ואותו זוז העלאה יחלוקו כולם בשוה. שמין את הנכסים בשויהן ואי איכא מותר דינר נוטלין) מת אבי אביהן ונתרבו הנכסים והיה שם יותר על שתי הכתובו' אינן כבמוחזק. וחולקין בשוה הואיל ובשעת המיתה של אביהם לא היה שם מותר דינר במוחזק. לזו אלף בכתובתה. ותנא דברית' אשמעי' דלהכי נפקא לן מינה.
פשיטא בניחותא מרובין ונתמעטו שבשעת מיתתו היתה שם מותר דינר ונתמעטו לאחר מיתתו כגון שנמצאת שדה אחת שאינה של אביהם אי נמי כגון שבשעת מיתתו היו קרקעות ביוקר והיו שם נכסים שוה שתי כתובות ויותר ונתזלזלו עד שלא היה שם מותר דינר כבר זכו בהן יורשין בני כתובה גדולה לנחול כתובת אימן ובני קטנה כתובת אימן ואע"ג דליכא השתא מותר דינר הואיל ובשעה שנפלה הירושה לפניהם היה שם מותר דינר ונתרבו. שנתייקרו הקרקעות. דבי בר עירעור. אתו בני כתובה גדולה ובני כתובה קטנה אמ' להו לבני כתובה קטנה זילו ופייסו לבני כתובה גדולה. כלומ' דלא זכו כולהו יורשים לנחול בשוה נכסי אביהם. ואע"ג דלא הוו בהו בשעת מיתת אביהן מותר דינר אלא הואיל ואיכא בשעת חלוקה מותר דינר אילו ואילו נוטלין כתובת אימן. כשם שמרובין ונתמעטו זכו אילו ואילו יורשין לנחול כתובת בנין דיכרין.
<h2>דף צא:</h2>
בטובת הנאה שעדיין בעל אמו קיים ובדמים מועטין מכרה [שאם נתאלמנה תהא מכורה] לאחר מיתת הבעל ושמא תמות היא בחיי בעלה והפסיד לוקח להכי לא רצה לקנותה אלא בדבר מועט וחוב אימיה זכי במקום אימיה. ואמ' לי' מוכר ללוקח אי איתא אמי לאחר שימות בעלה ומערערא על הני זביני דזבננא לך ושקלא לה לכתובתה לא מפצינא לך לכתובה מאים דידה קא שקלא ושלא באחריות אני מוכר לך. שכיבא אימיה ולא עירערא כלומ' שכוב בעל ושקלה אימיה כתובתה ושתיק לוקח ולא תבע כתובתה בחיי האם ואי[הי] לא ידע(נ)א ולא מידי בזבינא דברא ולא עירערא בחייה על מכירת בנה ולאחר מיתתה קם לוקח ונחת אתא איהו גופיה ערער וא' דלא דלי' זבין ליה דבההיא שעתא דזבין ליה לא הוא ליה בה מידי והשתא כי קנית לה קאי איהו במקום אימיה וקא מערער לומ' אני תחת אמי עומד ואטלנה ואת המעות לא יחזיר דשלא באחריות סברת וקבלת. במקום אימיה קאי. כיון דאמ' ליה אי אתיא אם ומערערא לא מפצינא ממך מצי איה[ו] נמי לערער במקום אימיה דהא קא ירית לה אחריות דאימיה דאי מערערא לא משלם ל[י]ה מידי. אחריות דידיה דאיהו לא ליערער עילויה מי לא קביל עילויה. מי לא קביל עליה שאם יבוא הוא ויערער שיחזיר ל[ו] מעותיו ונהי נמי דחוזר במכירת הקרקע דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. כדתניא [ב"מ ט"ז ע"א] מה שאירש מאבא מכור לך לא אמ' [כלום] והא לא דמיא לגוזל שדה ומכרה וחזר ולקחה מבעלים הראשונים דקימ' לן בה [שם ט"ו ע"ב] מה מכר לו ראשון לשיני כל זכות שתבוא לידו דהתם לקחה דוקא דטרח אבתרה וזבנה כי היכי דליקום בהמנותא עם לוקח. אבל נפלה לו בירושה אמרי' התם ירושה ממילה הויא ולא טרח למיקם בהימנותיה עם לוקח וחוזר במכירתו. ומחזיר המעות. ומכרה לאותו שדה עצמה לראובן באחריות דאי טרפי לה מיניה דתיהדר עילויה.
<h2>דף צב.</h2>
ואתא בעל חוב דראובן גופיה שהוא מוכר ראשון וקטריף לה מיניה דראובן משום דההיא שעתא דמכרה ראובן לשמעו' הוה משעבדא ליה והיכא דמשכח שיעבודיה קטריף לה ומפצי ל[י]ה לראובן מבעל חוב. כשם שאילו מכרה שמעון לאיש אחר באחריותו ובא בעל חוב דראובן זה וטורפה היה שמעון מפציהו ועל ראובן לא יכול לחזור שהרי שלא באחריות לקחה הימנו כך כשמכרה לראובן עצמו [יפצה ליה]. נהי דאחריות דעלמא כגון בעל חוב דידיה דשמעון קביל עליה שמעון לפצויי ליה לראובן (יפצה ליה) אחריות דנפשיה כגון בעל חוב דראובן מי קביל עליה שמעון לאפצויי ליה דהך אונסא מחמתיה דראובן גופיה קאתי לה הילכך לאו דינא הוא דמפצי מיעקב אביו לשמעון כלומר לאיניש דעלמא דמאי נ"מ. ה"ג ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות וזקפה עליו במלוה. [ולא] היה לו מעות וזקפן לדמי אותו שדה עליו במלוה וכתב לו שמעון שטר חוב לראובן ושיעבד לו קרקעותיו משום אותו חוב. ומת ראובן קודם שגבה חובו משמעון. ופייסיה שמעון לבעל חוב בזוזי ואודי אנפשיה וא[מ' א]כתי מיחייבינה [ליה] לראובן וליורשין דמי שדה זו אי[לא] פרעתינהו לבעל חוב דראובן ואיפטר מטלטלי זוזי דהוה חייב לאבוכון מטלטלי נינהו. לא משתעבדי ודינא הוא דלישלם [להו] שמעון חוב אביהם ואי פיקח שמעון מגבי לה ניהליהו כלומ' לימ' להו ליתמי לית לי זוזי שקולו ארעא גופה דבשיעבודא קיימא או קרקע אחרת יתן להם דהא אוקימ' בפ' הכותב [לעיל פ"ו ע"א] אי אמ' לוה למלוה זיל שקול ארעא לא מצי אמ' ליה זיל זבין את והב לי אלא היכי דתלא מעותיו בגוי הוא. ומנא תימרא דמצי למיהדר ולמיטרף לה מיניהו מדרב נחמן בעל חוב חוזר וכו' וכי גבי יתמי ד[ראובן] קרקע דשמעון [נעשה שמעון] בעל חוב דראובן ובמקום בעל חוב ראשון קאי. כל שדותיו גרסי' רצה מזה גובה רצה מזה גובה. וכדמסיים ואזיל דזבן לוי בינונית משמעון דשעבוד בעל חוב עלה ולא שבק בינונית משל ראובן אצל שמעון הילכך רצה זה לגבות עידית משמעון גובה דאמ' ליה אתה לקחת כל השדות ונכנסתה תחת ראובן להשתעבד לחובי וכל זמן שאמצא משל ראובן אצל[ך] כלום לא אטר[י]ח את לוי. שהניח לי מקום לגבות. רצה מלוי גובה. כגון אם לא ימצא אצל שמעון משל ראובן אלא זיבונית גובה בינונית מלוי דאמ' [ליה] לקחתה את שעבודי בינונית שדיני מוטל עליה ואע"ג דאילו לקחה לוי לבינונית זו מראובן והניח אצלו זיבורית לא היה יכול בעל חוב דראובן לחזור על לוי כדתנן אין נפרעים מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין ואפי' הן זיבורית התם הוא דראובן בעל חובו [ואמור רבנן מפני תקון העולם כל זמן שיש אצל בעל חובו כדי חובו] לא [יטרוף] לקוחות אבל כן (ש)שמעון לאו בעל חובו הוא ואף עליו מכח טירפא הוא [בא]. דזבן לוי בינונית משמ' וקים לן בעל חוב דינו בבינונית. דלא חזיא לך דבעל חוב אינו גובה מבינונית.
<h2>דף צב:</h2>
ומפצי ליה כלומ' מדחי ל[י]ה לבעל חוב משמעון. ו[אי] אית ליה לראובן טענה בהדי בעל חוב כגון דאיכתי לא מטי זימניה למיגבי חובו אי נמי שחייב לו איהו לראובן כנגד אותו חוב דינא הוא דטעין ראובן בהדי בעל חוב דידיה כדי לסלוקיה מעילוי דשמעון ולא מצי אמ' ליה בעל חוב דראובן לאו בעל דברים דידי את דשיעבוד[א]י קא טריפנא מניה דלא בעינא למיהוי שיעבודאי ביד אחר ושקילנא ליה מיניה והדר טעיננא בהדך עלאי הדר למיתבע זוזי מינאי. ומפצי ליה בזוזי ליכא למימ' דמילת' דלא צריכא הוא דהא אפי' לוקח מצי לסלוקי בעל חוב בזוזי כל שכן מוכר ולוקח גופיה כי טרפי לה מיניה לא שקיל ממוכר אלא זוזי ומאי היא דאמ' ליה אי מפקת מיניה עלאי הדר.
<h2>דף צג.</h2>
עסיקין. עוררין כגון בעל חוב או שנמצאת שאינה שלו עד שלא החזיק בה לוקח. דקרקע נקנית בחזקה יכול לחזור בו לוקח וליטול מעותיו מראובן. חיתא דקטירי. [שק מלא] קשרים דשלא באחריות קנית. ל"א שק קשור שאין בו כלום סברת וקבלת כלומ' נתרצית לאבד מעותיך מספיקא. מכי דייש אמצרי שמגביה המצרים ומתקנן. ל"א מכי דייש ברגליו לשום חזקה. אפי' באחריות נמי משהחזיק בה אינו יכול לחזור בו דיכול מוכר לעכב המעות בידו כל אימת דלא תבעוה עסיקין ללוקח לדינא ולא אפקוה בית דין מיד לוקח דמצי אמ' ליה מוכר ללוקח אחוי לי טירפך מבית דין ואשלם לך.
